מ"ת 6992-08-14 מדינת ישראל נ' זרד

בפניי בקשה לשיחרור ממעצר בית בו נתון המבקש. לחילופין, נתבקשתי לשנות את תנאי מעצרו, כך שיותר לו לצאת ולעבוד במהלך שעות היום.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה הבקשה חסרת בסיס חוקי והיא אינה מקיימת עילה לקיום דיון. לדבריה, חלפו 70 יום ממתן ההחלטה הקודמת בה שוחרר המשיב ממעצרו. לטענתה לא התקיימה אף לא אחת מן העילות הנמנות סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי, היינו לא התגלו עובדות חדשות, לא נשתנו הנסיבות ולא עבר זמן מעת מתן ההחלטה.

כנגד המבקש, הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, סירוב להיבדק, סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה בחוסר זהירות והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 21 אוגוסט 2014, סמוך לשעה 00:45, נהג המבקש ברכב מסוג וולוו, בכביש 4 מצפון לדרום, בהיותו שיכור.

המשיב הגיע לצומת אור-עקיבא, סטה ללא סיבה סבירה מנתיב נסיעתו והתנגש בעמוד רמזור אשר ממוקם בצומת. המבקש נטש את רכבו במקום התאונה ואותר לאחר מכן על-ידי השוטרים.

מאוחר יותר נדרש המבקש להיבדק לעניין מציאת אלכוהול בגופו וסירב לעשות כן.

המאשימה הגישה נגד המשיב כתב אישום בלווית בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בתאריך 21 באוגוסט 2014, נערך דיון בבקשת המאשימה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה לפיה שוחרר המשיב למעצר בית מלא בביתו בכפר ג'אסר-אזרקא, נפסל מלנהוג עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, הפקדת סכום של 2,500 ₪, התחייבות עצמית ובערבות צד ג'. באותו מועד שוחרר המבקש מן המעצר.

בדיון שהתקיים בפני ביום 14/12/14, טען ב"כ המבקש כי קיבל על עצמו לייצג את המשיב רק לאחרונה. לטענתו חומר הראיות כנגד המשיב לוקה בחסר. לדבריו לא ברור לו מדוע נלקח המבקש לבי"ח לבצע בדיקת דם בעוד שניתן היה להסיעו לתחנת המשטרה ולבצע בדיקת ינשוף.

עוד נטען כי המבקש לא סירב לבצע את הבדיקה אלא דרש להיוועץ קודם לכן בעצת עורך דינו.