מ"ת 6603-09-14 מדינת ישראל נ' אמוס(עציר) ואח'

1.בפני בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.נגד המשיבים הוגש כתב אישום בגין עבירות של התפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406 (א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, היזק בזדון , עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

3.עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום המתוקן. בקליפת האגוז ייאמר, כי ביום 26.8.14 התפרצו המשיבים לביתו של המתלונן בכך שהזיזו חלון בביתו ונכנסו דרכו לבית. המשיבים נטלו מהבית מחשב נייד, טלפון נייד וטאבלט השייכים למתלונן. סמוך לאחר הגניבה מכר משיב מס' 1 את הרכוש לאחר תמורת 500 ₪.

טענות הצדדים:

4.המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו וטענה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

5.המבקשת טוענת עוד, כי מתקיימת עילת מעצר לגבי משיב מס' 1, בהתחשב בעובדה כי מתנהלים נגדו הליכים פליליים בבית משפט לנוער בגין עבירות רכוש, תקיפה הגורמת חבלה, הונאה בכרטיסי אשראי. לגבי משיב 2, המבקשת טענה כי מתנהלים נגדו הליכים בתיקים פליליים שעניינם עבירות אלימות ואיומים.

6.ב"כ משיב 1 מסכים לקיומן של ראיות לכאורה וטען, כי המשיב הודה בעבירות. יחד עם זאת, לטענתו לא מתקיימות עילת מעצר מאחר ומדובר באירוע ספונטני כאשר הגיע משיב מס' 1 לגבות חוב מהמתלונן אשר לא היה בבית. בנוסף טען, כי עבירת הגניבה נבלעת בסעיף 406(א) לחוק העונשין.

7.ב"כ משיב 1 טען עוד, כי לא מתקיימת עילת מעצר מאחר ומדובר בעבירה שאינה מתוחכמת אבל במקרה דנן יסכים לכך שהמשיב ישהה במעצר בית לילי וכן יתאפשר לו לעבוד.