מ"ת 6070-07-15 מדינת ישראל נ' עמר

בפני בקשה שכותרתה "בקשה למתן היתר יציאה לעבודה" אשר במהותה היא למעשה בקשה לקיום דיון מסוג "עיון חוזר" לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו - 1996, [להלן: "חוק המעצרים"] - בעניין החלטתי מיום 26/7/15 המורה על מעצר המבקש בפקוח אזוק אלקטרוני, עד תום ההליכים.

כנגד המבקש הוגש ביום 26/7/15 כתב אישום (מתוקן) המייחס לו עבירות חמורות של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף ובהיותו בלתי מורשה, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאות שוטר לעצור ונהיגה ברכב ללא ביטוח.

ביום 26/7/15 כאמור, נעצר המבקש בהסכמת הצדדים ולבקשתם עד לתום ההליכים, כאשר בהמשך לאחר שנבחנה אפשרות השמתו של המבקש במעצר תוך פיקוח באזוק אלקטרוני, בהתאם להוראת סעיף 22(ב) ל"חוק המעצרים" ולאחר שנתקבלה חוות דעת הממונה על אזוק בשב"ס כי המבקש מתאים לריצוי מעצר בדרך זו, הוריתי כי המבקש ירצה את תקופת המעצר עד לתום ההליכים, במסגרת פקוח באזוק אלקטרוני.

המבקש מוחזק מאז ועד היום במעצר בפיקוח אזוק אלקטרוני, בביתו ברח' אהוד בן גרא 71, בגן-יבנה בהתאם למתווה שקבע הממונה על האזוק האלקטרוני בשב"ס. כמפקחת נוספת על המבקש מונתה אמו, הגב' צילה עמר. לאורך תקופת מעצרו לא נרשמו כל הפרות של האזוק ע"י המבקש.

המבקש הודה מיד עם הבאתו בפני בכל עובדות כתב האישום ונשלח בהסכמת הצדדים ולבקשתם, בטרם טיעונים לעונש לקבלת תסקיר שירות המבחן, זאת בהתחשב בגילו הצעיר, 21 שנה, ולמרות שאין חובת תסקיר בחוק.

מועד שמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר הדין קבוע ליום 29/12/15, זאת לאחר שהתקבלה בקשת דחייה של שירות המבחן, אשר הודיע כי אין באפשרותו להכין תסקיר בעניינו של המבקש (בתיק העיקרי), לפני חודש ינואר 2016.

המבקש עותר בבקשה שהוגשה לאפשר לו לצאת לעבודה, מהסיבות המפורטות בבקשה, אולם נוכח העובדה כי המבקש למעשה "עצור", נכון יהיה להתייחס לבקשה כאל בקשה לעיון חוזר המכוונת כלפי עתירה לשחרר את המבקש ממעצר (בפיקוח אזוק) לחלופת מעצר, הכוללת מעצר בית באותה כתובת.

לעניין זה, ברור כי הבקשה כוללת אף עתירה לסיום האזוק האלקטרוני, שכן על פי התיקון האחרון ל"חוק המעצרים" פיקוח באזוק אלקטרוני יותקן כתחליף למעצר בפועל בלבד, ואין הוא בגדר אמצעי נוסף "לחיזוק" תנאי מעצר הבית (כחלופת מעצר).

הסנגור המכובד הוסיף בפני טיעונים בעל פה על הבקשה, סיפר כיצד מעצרו הממושך של המבקש מכביד עליו מאוד לטענתו, בין השאר משום העובדה כי המבקש בן 21, פתח לפני כשנה עסק עצמאי "קיוסק" וכי המבקש העובד היחידי בעסק.