מ"ת 58896-03-14 מדינת ישראל נ' ישייב(עציר) ואח',מ"ת 15169-05-14 מדינת ישראל נ' בלקוול

1.בפניי בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר המבקש להתיר לו לצאת ממעצר הבית לצורכי עבודה בחנות בגדים בשדרות בפיקוחו של הערב מרק מוצ'לוב.

2.כנגד המבקש ואחרים הוגש ביום 30/3/14 כתב אישום שעניינו עסק למתן הלוואות בריבית קצוצה שניהל לכאורה המבקש ואחרים במסגרת "שוק אפור". למבקש מיוחסות ביצוע עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע, קשר להשגת מטרה אסורה, קשירת קשר לפשע, גניבת רכב, מרמה עורמה ותחבולה, אי ניהול פנקסי חשבונות, אי הוצאת חשבוניות מס, אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ, הלבנת הון.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. לאחר שקבעתי דבר קיומן של ראיות לכאורה ודבר קיומה של עילת מעצר, ובחנתי את הערבים המפקחים, הורתי ביום 15/5/14 על שחרורו של המבקש בתנאי ערובה בדמות מעצר בית מלא, אזוק אלקטרוני והפקדות כספיות.

4.נימוקי הבקשה

נטען, כי המבקש שוהה בתנאים מגבילים מזה למעלה משלושה חודשים ולא נרשמה לחובתו כל הפרה, מדובר בהקלה בתנאים לצורכי עבודה. המבקש נשוי ולאחרונה נולד לו ילד, והינו המפרנס היחיד במשפחה. אשר להתקדמות ההליכים במסגרת התיק העיקרי, נטען, כי התיק קבוע לדיון לפי סעיף 144 ליום 6/11/14 ומועד ההוכחות הראשון קבוע לחודש דצמבר 2014, כך שיחלפו שבעה חודשים מיום שחרורו. עוד נטען, כי המעסיק במקום העבודה המוצע הינו ערב עבור המבקש, ובית המשפט התרשם מהערב בצורה חיובית כאמור בהחלטת השחרור מיום 15/5/14.

5.ב"כ המשיבה מנגד, עתר לדחות את הבקשה. נטען, כי לא חלף זמן ניכר כקבוע בסעיף 52 לחסד"פ המצדיק שינוי בתנאי השחרור של המבקש. עוד נטען, כי לא ניתן לתת אמון בערב (המעסיק), שכן בחודש מאי 2014 הצהיר בפני בית המשפט שהוא אינו עובד ומתקיים מקצבת אבטלה. מנגד, בבקשה לעיון חוזר שהוגשה בחלוף שלושה חודשים, מצהיר כי הוא בעל עסק לממכר בגדים. עוד עתר ב"כ המשיבה להציג מידע מודיעיני במעמד צד אחד, כשלגישתו יש במידע זה כדי להשליך על רמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש.

6.על פי סעיף 52 לחוק המעצרים, אין מקום להקל מתנאי שחרור שנקבעו אלא אם חלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין, אם נוצרו נסיבות חדשות או אם התגלו עובדות חדשות. בתוך כך נדרש בית המשפט הדן בהליכי מעצר לבחון, מעת לעת, האם האיזון שנקבע בהחלטתו המקורית, המשתקף בתנאים המגבילים עליהם הורה, עודנו תקף ומוצדק בנסיבות העניין. בהקשר הקונקרטי שבו עסקינן, ביחס ליציאה לעבודה במסגרת מעצר בית, בית המשפט הכיר בכך שלעיתים "אפשר שדווקא במתן אפשרות מבוקרת לנאשם לחזור למקום עבודתו יהיה כדי להועיל" (ראה: בש"פ 3791/92 אוטמזגין נ' מדינת ישראל), וכי במקרים המתאימים רצוי לשחרר נאשמים המצויים במעצר בית לעבודה (ראה: בש"פ 907/11 בן יעקב נ' מדינת ישראל); בש"פ 1393/07 אלחנטי נ' מדינת ישראל; בש"פ 3460/10 בצר נ' מדינת ישראל). שקילת האפשרות לצאת ולעבוד כרוכה, כמובן, בצורך להתחשב בפגיעה הפוטנציאלית שנגרמת בשל מעצר בית מלא לפרנסתו של הנאשם ושל בני ביתו התלויים בו למחייתו (ראה: בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל).

עוד נקבע, כי בחינת אפשרות השתלבותו של נאשם במסגרת עבודה, תעשה בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהיה ראוי לאפשר זאת (ראה: בש"פ 6709/13 ג'ליל סואעד נ' מ"י; בש"פ 2857/06).

אשר להגשת חומר חסוי בשלב המעצר, הרי שכבר נפסק כי בית המשפט רשאי לעיין בחומר חסוי שהוגש לעיונו ככל שעסקינן במידע הקשור לעילות המעצר בלבד ואינו נוגע לעבירות נשוא כתב האישום (ראה: בש"פ 597/93, בש"פ 5179/14, בש"פ 748/10).

7.על רקע המתואר לעיל ולאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים, עיינתי בחומר החסוי שהוצג על ידי ב"כ המשיבה, וכן בהחלטת השחרור מיום 15/5/14, ועל רקע המבחנים שהתוו בפסיקה, ובאיזון מכלול האינטרסים הדרושים, הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן בשלב זה להיעתר לבקשה, שכן עוצמת עילות המעצר כאמור בהחלטת השחרור מיום 15/5/14 (פסקה 7 להחלטה)- עומדות בעינן, כך שלא ניתן יהיה להבטיח את תכלית חלופת המעצר. בנוסף, המבקש נתון במעצר בית פרק זמן שאינו ממושך יחסית (מבלי להקל ראש בקושי להיות נתון במעצר בית מלא כארבעה חודשים). מובן, כי סלולה בפני המבקש הדרך לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעתיד.