מדינת ישראל נ' נתן (עציר)

לפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר שנקבעו בהחלטה מיום 4.7.17, בהתאם להוראת סע' 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

המבקש עותר בבקשתו להורות על מעצרו באיזוק אלקטרוני בבית אמו בקריית שמונה, תחת פיקוחה ופיקוח דודתו, וזאת חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח.

בתמצית אציין, לפי שנדרשתי לאמור בהחלטות קודמות, כי ביום 29.8.16 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת סם לצריכה עצמית ועבירות נשק – הובלה ורכישה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.

ביום 27.9.16 הורתה כב' השופטת אריאלי על מעצרו של המבקש באיזוק אלקטרוני בבית אחותו בחצור, ובכך אימצה את המלצת שירות המבחן. בהמשך הועתק מקום המעצר לכתובת אחרת, אף היא בחצור, ועם חלוף הזמן אושרו גם חלונות התאווררות (החלטה מיום 23.5.17).

בסמוך לאחר מכן, ביום 3.7.17, במסגרת חיפוש שנערך במקום המעצר באיזוק, נתפסו סמים בכמות לשימוש עצמי וכן משקל אלקטרוני. בעקבות זאת, ביום 4.7.17, הוריתי על השבתו למעצר מאחורי סורג ובריח. בהחלטתי זו קבעתי, כי המבקש אישר שהחזיק בסם וכי עשה בו שימוש בשל כאבים מהם סבל ולצורך הרגעתם, כאשר לדבריו אף המפקחים היו מודעים לשימוש הנ"ל.

בבקשה זו מפנה המבקש לכך שבהליך העיקרי הסתיימה שמיעת פרשת התביעה ופרשת ההגנה החלה, במסגרתה העיד המבקש, ולעת הזו הדיון נדחה להמשך שמיעה.

בנסיבות העניין, נוכח חלוף הזמן והעובדה שפרשת התביעה נשמעה, עותר המבקש לעיין מחדש בהחלטת מעצרו.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 7.3.18, חזר בו המבקש מהבקשה לטעון לעניין שינוי בעוצמת הראיות, ובאת כוחו התמקדה בטיעון של חלוף הזמן והתקדמות ההליך.

בעקבות זאת, ואף בהסכמת המשיבה, תוך שמירה על עמדתה כי דין הבקשה לדחייה, הופנה המבקש על ידי פעם נוספת לשירות המבחן.

מתסקיר המעצר שנערך בעניינו, עולה כי המבקש הביע חרטה על התנהלותו במסגרת תקופת האיזוק. לדבריו, הוא מבין את החשיבות והצורך בעריכת שינויים באורחות חייו. ביחס לעברו הפלילי, ציין כי בצעירותו התחבר לחברים בעיתיים ונגרר בהתנהלותו אחריהם, מתוך רצון להשתלב חברתית ולהרגיש מקובל. לאחר שחרורו ממאסרו ניסה לנתק עמם את הקשר, אך הניתוק לא היה מוחלט. כעת הוא מבין כי כדי להתחיל חיים חדשים עליו לנתק את הקשר עמם באופן מוחלט.

במהלך תקופת המעצר באיזוק היה המבקש נתון בצו פיקוח מעצר. מסיכום תקופת הפיקוח עלה כי המבקש שולב בטיפול בקבוצת עצורי בית, שהתקיימה אחת לשבוע. במהלך השתתפותו בקבוצה שיתף פעולה באופן מלא ומשביע רצון, התמיד והגיע לפגישות בזמן, גילה יכולת לשתף אחרים בקשים השונים שחווה, תרם ונתרם מהשתתפותו. עוד צוין, כי המבקש מבצע בדיקות שתן וכולן נקיות.

בעניין צריכת הסמים מציין שירות המבחן, כי עקב בעיות רפואיות עמן התמודד המבקש הוא הגיש בקשה לאישור שימוש בגראס רפואי. עם זאת, עד לקבלת האישור לא ידע כיצד להתמודד עם הכאב. לאחר שסיים את השתתפותו בקבוצה חווה רגע של משבר, עקב מעצרו הארוך, דחיית מועד חתונתו והכאבים החזקים, שחווה ובנסיבות אלה השתמש בגראס. במהלך מעצרו הוא נוטל תרופות לשיכוך כאבים, וממתין לאישור קבלת קנאביס רפואי. עם זאת, הוא מבין שאינו יכול להשתמש בגראס לא חוקי, ומחויב להימנע מכך במידה וישהה במעצר בית בהמשך.

בבחינת הערכת הסיכון, שירות המבחן התרשם כי המבקש גדל במשפחה תומכת ומכילה. עוד התרשם, כי הינו בעל יכולת ורבאלית טובה וכי נגרר בהתנהלותו אחר חבריו, כאשר במצבים מסוימים פעל ללא שיקול דעת. בעברו אימץ דפוסי התנהלות עבריינית. עם זאת, אין למבקש דפוסי חשיבה עבריינית מושרשים, ומעצרו וההליך המשפטי היוו עבורו גורם מרתיע. ניכר, כי המבקש שואף ליציבות במישור התעסוקתי והמשפחתי. ההתרשמות הינה כי הוא מגלה הפנמה והבנה לגבי הבעייתיות של בחירותיו, שהיו ברקע מעצרו, ומביע תחושות של חרטה ואכזבה עצמית. לאור האמור, הערכת הסיכון הנשקפת ממנו להישנות מעשים הינה בינונית גבוהה.

ביחס לחלופת המעצר, שירות המבחן נפגש עם המשמורניות – אמו של המבקש ודודתו. האם שימשה מפקחת מרכזית עליו בעבר, וביטאה אכזבה וכעס על המבקש נוכח בחירותיו שהביאו למעצרו. היא, כמו גם הדודה, התחייבו לפעול כלפיו באופן נוקשה ומציב גבולות. שירות המבחן התרשם מהמשמורניות כנשים רציניות ואחראיות, להן קשר קרוב ומכיל עם המבקש ושהביעו רצון לתמוך בו, וכמי שיכולות להציב לו גבולות, וזאת בנוסף לפיקוח אלקטרוני.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה, מדובר בבקשה מופרכת. לא ניתן ליתן אמון כלשהו במבקש, אשר הפר את האמון בעבר. המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה, ששום חלופת מעצר לא תצלח לאיין, אף לא האיזוק, כפי שנוכחנו לדעת. גם במפקחים לא ניתן ליתן אמון. המפקחים מגלים גישה מגוננת ביותר כלפי המבקש ואף התגלו כלא אפקטיביים.

ההליך העיקרי הינו לקראת סיום, כאשר הדחיות האחרונות היו לבקשת המבקש דווקא. משכך, אין מקום לשקול מחדש את החלטת המעצר.

דיון והכרעה