מ"ת 53027-03-16 מדינת ישראל נ' טובול(עציר)

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)התשנ"ו – 1996 (להלן:"חוק סדר הדין הפלילי").

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה, אף אין חולק בדבר קיומה של עילת מעצר נוכח טיב העבירות וחזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי.

השאלה העומדת לדיון הינה האם ניתן בנסיבות העניין להורות על חלופת מעצר, והאם ראוי לעשות כך בטרם קבלת תסקיר.

"הלכה היא, כי בעבירות של סחר בסם מסוכן "הכלל הוא המעצר והחריג הנדיר הוא השחרור" (בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (9.3.2008); וכן ראו: בש"פ 1134/12 מדינת ישראל נ' בר ציון (9.2.2012); בש"פ 6968/10 חליל אלראעבייה נ' מדינת ישראל (10.10.2010)). כלל זה הותווה לאור טיבן ומהותן של העבירות, ופגיעתן הקשה בשלום הציבור וביטחונו, וכן לנוכח הצורך לגדוע, באורח אפקטיבי, את שרשרת הפצת הסם, על כל חוליותיה. הכלל הוחל גם בעניינם של נאשמים נעדרי הרשעות קודמות, או כאלה שתפקודם עד להגשת כתב-האישום נגדם היה נורמטיבי (בש"פ 140/05 ימין נ' מדינת ישראל (24.1.2005); ובש"פ 2684/06 מדינת ישראל נ' אלעצם (31.3.2006)). בהקשר זה נפסק, כי עבירות של סחר בסמים ניתן לבצע בין כותלי הבית, ללא אפשרות של פיקוח אפקטיבי אחר הנאשם, ועל-כן חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" בעבירות אלו אינה ראויה בדרך כלל (בש"פ 1793/04 מדינת ישראל נ' סביחאת (24.3.2004); בש"פ 3807/06 איאד טורק נ' מדינת ישראל (21.5.2006); ובש"פ 1134/12 בעניין בר ציון, לעיל). עם זאת, גם בעבירות הנדונות מצווה בית-המשפט לבחון חלופת מעצר, אם נמצא כי קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן שבהן ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות חלופת מעצר" [ראה: עמ"ת (מחוזי-י-ם) 21952-09-14 ימין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10/9/14)] .

בראי הדברים, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים אני סבור כי יש מקום לבחון אפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

המשיב היום בן 20, נעדר הרשעות קודמות (המשיב עבר שתי עבירות (התפרעות והפרעה לשוטר) בשנת 2011 בהן נקבעה אחריותו, ללא הרשעתו בדין). לטענת המשיב, נקלע הוא לעולם הסמים בעקבות משבר נפשי שעבר עקב אובדן שני אחיו בנסיבות טרגיות, האחד נהרג בתאונת דרכים והשני בפיגוע על רקע לאומני.

שתי העבירות המיוחסות לנאשם נעברו לפי הטענה בחודשים 2015 /1-2 אך רק לאחרונה, מששב לישראל, לאחר שהות בת חצי שנה בחו"ל נעצר בנמל התעופה. למעט מעורבות של הנאשם באירועים האמורים, לאורך התקופה שחלפה ממועד ביצוען ועד יציאתו מהארץ בחודש 9/2015, והן בתקופה שקדמה למועד ביצוע העבירות הנטענות, לא ידוע על אירועים דומים בהם היה מעורב המשיב.

מכתב האישום עולה כי בשני אירועים סמוכים שנעברו בפרק זמן של כשבועיים, סיפק הנאשם סמים, באופן המלמד על נגישותו הקלה לסמים ועל כך שלפחות בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עסק במכר סמים. מטיעוני המשיב עצמו עולה צורך טיפולי הן בשל האובדן שחווה והן בשל הדרך בה בחר לשם התמודדות עם אותו משבר, על ידי פנייתו לעולם הסמים.

עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנה המשיב, בהם שוחררו נאשמים לחלופת מעצר ללא קבלת תסקיר. מדובר במקרים בהם במעמד הדיון בשחרור לחלופת מעצר כבר היה הנאשם משולב במסגרת טיפולית בה הוחל טרם המעצר, ובפני בית המשפט העידו הגורמים הטיפוליים אודות ההליך בו מצוי הנאשם, כך שבית המשפט יכול היה להתרשם מהם באופן ישיר (3668-07-15 מד"י נ' גידניאן; עמ"ת 3931-01-16 מדינת ישראל נ' אלקיים).