מ"ת 52582-07-15

מבוא

המשיב מואשם בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 402(ב), 29, 25 לחוק העונשין-התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום ביום 7.7.2015 בשעה 11:49, במהלך נסיעה ברכב הבחינו הנאשם ביחד עם אחר במתלונן, בן 93, המוכר להם בשל היותו לקוח של חנות בה הם עובדים, כשהוא נוהג ברכב בנתיב הנגדי ולצווארו שרשרת זהב. השניים החליטו לשדוד אותו, ולכן נסעו אחריו עד שהגיע לביתו, שם שירד מהרכב, הגיח לעברו מאחור אותו אחר, אחז בשרשרת ומשך אותה בכוח בכוונה לתלוש אותה מצווארו של המתלונן ולגנבה. כתוצאה ממשיכת השרשרת, נחנק המתלונן ונפל ארצה ומשלא הצליח האחר לתלוש את השרשרת ולמשמע צעקות העזרה של המתלונן ברחו השניים מהמקום, למתלונן נגרמו שפשופים ביד, שריטה ואדמומיות באזור הצוואר.

בד בבד עם הגשת כתב אישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ז-1996.

המבקשת טוענת כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר וכי נסיבות ביצוע העבירה יוצרות חשש כבד ששחרורו של המשיב יסכן את שלום הציבור, עוד נטען כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים וזאת לאור התבטאויותיו כלפי שותפו לעבירה במהלך החקירה, לתמיכה בטיעוניה שתמציתם הוגשו גם בכתב, הפנתה המבקשת לפסקי דין שונים.

ב"כ המשיב הסכים בפתח הדיון לקיום ראיות לכאורה ועילת מעצר ולכן התמקד הדיון בשאלה האם יש לשחרר המשיב לחלופת המעצר המוצעת על ידו. במיוחד לאור נסיבות חייו הקשים, אשתו מאושפזת במצב קשה בבית חולים וארבעת ילדיהם בני 6-15 שנים זקוקים לאביהם לצידם, לתמיכה הפנה לאישור עובדת סוציאלית מהמועצה המקומית ולמכתבה של עובדת סוציאלית מבית החולים.

בניתוח הראיות הבהיר כי לא מדובר בשיבוש הליכים והדגיש כי המשיב לא לקח חלק במעשה הפיסי של משיכת השרשרת ובפועל לא היה לו מגע עם הקרבן, עוד הבהיר כי עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד, הרשעתו האחרונה היא מלפני 8 שנים וחלק מהעבירות בהן הורשע, הן משנות ה-90 עת היה קטין.

בקשתו היא לפעול כמצוות המחוקק ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אימו בפיקוחה ובפיקוח בעלה של אחות המשיב, שניהם העידו ונחקרו לפניי בנושא הפיקוח. לתמיכה בטענותיו הפנה לפסקי דין שונים.

דיון

כידוע, לפי סעיף 21 לחוק המעצרים לשם הכרעה בבקשה למעצר נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים, צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, קיומה של עילת מעצר, והיעדרה של חלופת מעצר שבכוחה להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה.