מ"ת 5252-03-15 חמזה עומר יאסין (עציר) נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לשחרור המבקש לחתונתו של אחיו.

רקע וטענות הצדדים

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ובלא ביטוח. המבקש נעצר ביום 18.3.15 ובמסגרת הליכי המעצר הוסכם כי יוגש תסקיר שרות מבחן לשם בחינת חלופות מעצר. נעשו נסיונות להתאמת מפקחים ראויים ואולם שרות המבחן לא מצא אותם כשירים לפקח על המבקש. משכשלו ניסיונות אלו הורה בית המשפט (כב' השופטת וקסמן) בהסכמת הנאשם, כי הנאשם יוותר עצור עד לתום ההליכים נגדו. ביום 21.7.15 הודה המבקש בעברות המיוחסות לו והתיק נקבע לטיעונים לעונש ולהגשת תסקיר שרות מבחן, ליום 25.8.15.

ביום 2.8.15 הגיש המבקש הבקשה דנא בה ציין כי אחיו צפוי להתחתן ביום 17.8.15 וכי ברצונו לצאת לצורך כך למשך 12 שעות ביום זה. כן ציין המבקש כי הוא ובני משפחתו מוכנים לצרף כל ערב או ערבות אותה יחליט בית המשפט. שירות בתי הסוהר הגיב לבקשה כי בהתאם, לפקודת הנציבות, אין לאפשר עצורים לחופשות מיוחדות. המאשימה התנגדה לבקשה בסברה כי עליה להיות מוגשת כעתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. בדיון אשר התקיים בפני מותב זה ביום 11.8.15, טען ב"כ המבקש, כי בהתאם לבש"פ 5265/15, מדינת ישראל נ' גבאי, יש לבית המשפט סמכות לדון בבקשה מסוג זה וכן מיקד את הבקשה ליציאה בין השעות 15:00 ל-22:00. ב"כ המשיבה סבר, לעניין הסמכות, כי יש צורך בקבלת הסכמת שב"ס, אשר לא ניתנה במקרה זה, וכן כי לאור מסוכנותנו של המבקש, אף אם יש סמכות לבית המשפט – אין לקבל הבקשה.

דיון והכרעה

סמכות לדון בבקשה

בעניין גבאי , אשר הובא לעיל, קבע בית המשפט העליון:

"ככלל, עצור המבקש לצאת לחופשה מיוחדת יכול לנקוט בין במסלול המינהלי על ידי פנייה לשב"ס, ובין במסלול הפלילי על ידי בקשה להשתחרר בערובה במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. הגורם שמטבע הדברים אמור לבחון בקשות מסוג זה הוא שב"ס, שלו נהלים ברורים המגדירים את העילות שבגינן יינתן אישור ליציאת עצור לחופשה מיוחדת לרגל אירוע משפחתי. נושא זה מסור לשיקול דעתו של השב"ס, ועליו להבטיח לא רק מפני הסיכונים הכרוכים ביציאת העצור לחופשה, אלא גם לוודא שאמות המידה בתחום זה יוחלו במידה שווה ובלתי מפלה בין ציבור העצורים בכללותו... ככל שבחר העצור לנקוט במסלול הפלילי, על בית המשפט הדן בעניינו ליתן משקל ראוי לנוהלי שב"ס ולמדיניות הנקוטה בידי מערכת בתי הסוהר, הן מבחינת העילות המוגדרות למתן היתר כך שיישמר השוויון בין העצורים, והן מבחינת סדרי הליווי והאבטחה הנדרשים..."

נמצאנו למדים כי לבית המשפט הדן בתיק המעצר, מסורה הסמכות, המקבילה, לדון בבקשה.

דיון לגופה של הבקשה

כפי שפורט לעיל, הורה בית המשפט העליון כי על בית המשפט הדן בבקשה מסוג זה "ליתן משקל ראוי לנוהלי שב"ס ולמדיניות הנקוטה בידי מערכת בתי הסוהר, הן מבחינת העילות המוגדרות למתן היתר כך שיישמר השוויון בין העצורים, והן מבחינת סדרי הליווי והאבטחה הנדרשים" .