מ"ת 52001-10-15 מדינת ישראל נ' דואני ואח'

זוהי בקשה להותרת המשיבים בתנאים מגבילים עד לתום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדם, תנאים שנקבעו בהחלטות בית המשפט בתיק מ"י 33357-10-15 מיום 22.10.15 ובהמשך, במסגרת תיק זה מיום 26.10.15, ואלה הם:

א.מעצר בית, ללא פיקוח, בביתם שברחוב הברוש 58 נוה ימין.

ב.הרחקה למרחק שלא יפחת מ-500 מ' ואי יצירת קשר עם המתלוננת ו/או עם המעורבים בתיק, לרבות מתלוננים או חשודים.

ג.התייצבות לחקירה במשטרה/לבית משפט לפי דרישה.

ד.התחייבות עצמית על סך 5,000 ₪ כל אחד.

ה.ערבות צד ג' בסך 5,000 ₪ עבור כל אחד.

ו.הפקדת מזומן בסך 1,000 ₪ לכל אחד.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים. בחלק הכללי נטען כי המשיבים הם בני זוג המתגוררים בנווה ימין. כ-10 חודשים עובר למועד הרלוונטי לכתב האישום סיימה המשיבה את עבודתה כעוזרת בית בביתה של מיכל סויד (להלן – המתלוננת) ברח' רופין 45 בכפר סבא (להלן – הבית).

על פי האישום הראשון, ביום 16.9.15 בשעה 10:00 הגיעה המשיבה לבית, צלצלה באינטרקום, דפקה במשך זמן רב בדלת הבית. המשיבה פתחה את דלת הבית בדרך שאינה ידועה למבקשת ונכנסה פנימה. המשיבה נכנסה לחדר העבודה של המתלוננת בקומה הראשונה בבית, פתחה את הארון וגנבה מתוכו כסף מזומן בשווי 30,000 ₪, מספר המחאות וביניהן המחאה מס' 022 והמחאה מס' 023 (להלן – המחאה 1 והמחאה 2), תיק שחור ובו מסמכים שונים ותיק שחור ובו שני דרכונים של המתלוננת ושל בתה.

אישום זה מייחס למשיבה עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה.

על פי האישום השני, עובר ליום 29.9.15 זייפו המשיבים את ההמחאות הגנובות, כך שרשמו בהמחאה 1 במלל ובמספרים את הסכום 9,800 ₪ ובהמחאה 2 את הסכום 9,500 ₪. כמו כן, הוסיפו הנאשמים על גבי ההמחאות את התאריך וחתמו עליהן. המשיב יצר קשר עם איבראהים בשארה (להלן – בשארה), תיאם איתו כי בשארה יגיע לבית המשיבים, ייקח מהנאשמת את שתי ההמחאות הגנובות, יפקיד אותן בבנק, יביא למשיבים את הכסף במזומן לאחר שאלו ייפרעו ויקבל תמורת ההפקדה עמלה. עובר ליום 29.9.15 הגיע בשארה לבית המשיבים, פגש במשיבה וקיבל ממנה שקית ובה ההמחאות הגנובות והעבירה לאחר שזהותו ידועה למבקשת על מנת שיפקיד את ההמחאות בבנק. בהמשך, לאחר שהמחאה 1 כובדה על ידי הבנק, העביר בשארה לנאשם סך של 4,000 ₪.

אישום זה מייחס למשיבים עבירות של קבלת דבר במרמה, נסיון לקבלת דבר במרמה וזיוף.

ב"כ המבקשת טען כי מדובר בתיק המורכב מראיות נסיבתיות שצירופן זו לזו מלמד כי המשיבה היא זו שהתפרצה לבית המתלוננת וגנבה את הפריטים הנזכרים באישום הראשון, לרבות את שתי ההמחאות. בנוסף, טען כי הראיות מלמדות על כך שהמשיבים הם שכתבו וזייפו את הפרטים הנזכרים בהמחאות הגנובות, לרבות את חתימת המתלוננת, וקיבלו חלק מסכום ההמחאה הראשונה.

בטיעוניו, הפנה ב"כ המבקשת, בין היתר, לראיות אלה: הודעת המתלוננת בביתה הועסקה המשיבה עובר למועד הרלוונטי לכתב האישום שם סיפרה כי הבחינה בשקית ובה הרכוש הגנוב בארון ביתה ביום הגניבה וכאשר שבה הביתה בתום יום העבודה הבחינה כי השקית נעלמה; הודעת בנה של המתלוננת לפיה ביום ההתפרצות שמע דפיקות בדלת ומשניגש לדלת ראה את המשיבה המוכרת לו מבעד לעינית. הבן לא פתח את הדלת ובהנחיית המתלוננת עלה לקומה השניה בבית ונשאר שם עד לצהריים; הודעת בעלה של המתלוננת לפיה מששב הביתה באותו היום הבחין בדלת שאינה נעולה; הודעת בשארה לפיה המשיב יצר עמו קשר, ביקש ממנו לקחת מהמשיבה מספר המחאות ולהפקידן בבנק תמורת עמלה. הוא סיפר כי נסע לבית המשיבים וקיבל מידי המשיבה שקית ובה ההמחאות, כשהן מלאות, למעט שם המוטב אותו הוסיף בכתב ידו; הודעת עומר בשארה בחשבונו הופקדו ההמחאות; תרגיל חקירה ממנו עולה כי המשיבים שוחחו זה עם זה ואמרו דברים המתיישבים עם אשמתם; המשיבה הכחישה כי הגיעה לבית המתלוננת באותו היום, אך לאחר מכן טענה כי יתכן ובאה לבקר ללא הודעה מראש. זאת בניגוד להודעת טקסט ששלחה למתלוננת באותו היום במסגרתה השיבה לפניית המתלוננת והכחישה ביקור בבית. גם את נושא העברת השקית לבשארה הכחישה תחילה המשיבה, אך לאחר מכן הודתה כי העבירה את השקית לבשארה מבלי לדעת מה יש בתוכה; המשיב טען כי מצא את השקית ובתוכה הצ'קים בזבל באזור התעשייה.