מ"ת 51605-10-15 מדינת ישראל נ' אלאסד(עציר)

1.זוהי בקשה לעיון חוזר, במסגרתה עותר בא-כוח המבקש להורות על שחרורו ממעצר לאלתר, על רקע טענתו שחל כרסום ממשי בראיות, כלשונו: "קריסת התיק מבחינה ראייתית".

2.בתאריך 26.10.2015, הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירה של רצח בכוונת תחילה – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, לצד בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

3.תמצית כתב האישום:

א.המבקש הוא בנו של איברהים אלאסד ז"ל, שנפטר בשנת 1997 (להלן: "איברהים") – מאג'ד אלאסד (להלן: "המנוח"), הוא קרוב משפחתו של המבקש, אשר גרם למותו של איברהים, נגדו הוגש כתב אישום ואף ריצה בשל כך עונש מאסר ממושך. לאחר תקופה, נכרת הסכם סולחה בין שתי המשפחות;

ב.עם זאת, בשל מעשיו אלו של המנוח, כעס המבקש על המנוח, ובמועד שאינו ידוע למאשימה, אולם סמוך לפני 27.09.2015, החליט המבקש לפגוע במנוח ולגרום למותו של המנוח;

ג.נטען, כי בתאריך 27.09.2015, סמוך לפני השעה 09:39, הגיע המבקש ברכב מזדה, כשהוא מצויד באקדח וחובש פאה, לפתח המוסך של המנוח, בלקיה, בשעה שנכחו במקום שני אנשים נוספים, אחד מהם א.א. (קטין יליד 2001) (להלן: "הקטין"). בשעה שהמנוח ישב על כיסא וגבו מופנה למבקש, המבקש אמר למנוח "אתה לא רוצה למות?" או ביטוי דומה, ואז ירה בראשו של המנוח באקדח שני כדורים, מטווח קצר, וירייה נוספת בחזהו שלה מנוח, בכוונה לגרום למותו;

ד.עוד נטען, כי במעמד המתואר לעיל, הסתתרו הקטין והאדם הנוסף, והקטין רץ לבית קרובי משפחה, על מנת להזעיק עזרה. לאחר מכן חזר המבקש לרכב המזדה ונמלט מן המקום;

ה.כתוצאה ממעשיו של המבקש, נפטר המנוח.

4.בתאריך 19.11.2015, הסכים בא-כוח המבקש לדבר קיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר. בנוסף, הסכים למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שמירת הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר.

5.נימוקי הבקשה:

נטען, כי בתיק התקיימו מספר ישיבות הוכחות, ושני העדים המרכזיים בתיק סיימו להעיד, ולאחר עדותם ניתן לומר, כי ראיות המאשימה עליהן הסתמכה בעת הכנת כתב האישום, נחלשו באופן דרמטי.

לשיטת בא-כוח המבקש, המאשימה הסתמכה בתיק זה על שני עדי ראיה לאירוע – עלי ג'אברין (להלן: "עלי") וא.א. שהינו קטין כבן 14 (להלן: "א.א."), כאשר עדותו של עלי מלכתחילה הייתה בעייתית מאוד, לאור העובדה, כי לעלי הוצגה תמונה אחת ויחידה ולא נערך לו מסדר זיהוי כדין. מחדל חקירתי זה אירע בשל כך שעלי טען, כי הוא מכיר את המבקש, ואף מסר את שמו, אבל בהמשך התברר, כי הוא לא מכיר את המבקש. בשל עובדה זו, אף המאשימה לא מייחסת משקל ממשי לעדותו של עלי (עלי הוכרז כעד עוין).