מ"ת 51028-06-14 מדינת ישראל נ' אברג'ל ואח'

1. לפניי בקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים. במסגרת בקשה זו מתבקש בית המשפט לעיין בהחלטות לפיהן המבקשים נעצרו עד לתום ההליכים המתנהלים כנגדם בבית משפט זה. המבקשים טוענים כי לאור התפתחויות שחלו בראיות שנשמעו במסגרת התיק העיקרי, ראוי כי המשך שמיעת הראיות יעשה כאשר המבקשים משוחררים בתנאים אותם ייקבע בית המשפט.

2.עניינם של שני המבקשים ושני נאשמים נוספים נדון לפניי במספר הזדמנויות, כאשר בעבר כבר הבעתי את עמדתי באשר לעוצמת הראיות. כך, למשל, בהחלטה הראשונה שניתנה בעניין זה מיום 3.7.14, בחנתי את חומר הראיות שהוצג לפניי בעת שהמשיבה ביקשה לעצור עד לתום ההליכים את המבקשים שלפניי ושניים אחרים, כאשר ארבעתם נאשמים בכתב האישום בעבירה של סחיטה באיומים.

3.באותה החלטה, לאחר שבחנתי את חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי התקיימו היסודות לעבירה של סחיטה באיומים. יחד עם זאת, הראיות בעיניי לא היו נקיות מספקות והנחתי כי סביר שהדברים יתבררו במהלך שמיעת הראיות. עוד קבעתי, כי בכל מקרה מדובר בראיות המצביעות על סף נמוך ביותר של השמעת איומים או הפעלת שכנוע בלתי חוקי כלפי העד העיקרי ששמו מתן טובול, שהוא הנסחט לכאורה. כמו כן קבעתי, כי עוצמת הראיות אינה מן הגבוהות.

4.בעקבות זאת, ולאחר שהתקיים דיון נוסף בעניין אפשרות שחרור המבקשים בתנאים, הוריתי בזמנו, כי המבקשים שלפניי ישוחררו לחלופת מעצר בתנאים שנקבעו בהחלטתי מיום 29.7.14.

5.בעקבות זאת הגישה המשיבה ערר בעניינו של המבקש 1 ובית המשפט העליון בבש"פ 5272/14 (כב' השופט צ' זילברטל), קבע כי מכלול הראיות כפי שפורט בהחלטת בית המשפט העליון, בצירוף העובדה שהמבקש 1 לא נתן כל הסבר לראיות שנאספו כנגדו, מציג תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט העליון כי לטעמו אופייה החמור של העבירה שלעצמה, גם אם נסיבות ביצועה אינן החמורות ביותר האפשריות, בצירוף נסיבותיו של המבקש 1 ועמדת שירות המבחן, מטים את הכף לעבר שלילת האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בתנאים. לפיכך קבע בית המשפט העליון, כי דינו של המבקש 1 להיעצר עד לתום ההליכים.

6.באשר למבקש 2 עולה, כי אמנם המשיבה לא ערערה על ההחלטה לשחררו בתנאים, יחד עם זאת בסמוך מאוד לאחר מתן אותה החלטה הפר המבקש 2 את התנאים שנקבעו, ולמעשה, נעלם למשך כחודש ימים עד שנעצר על ידי משטרת ישראל. בעקבות זאת ביקשה המשיבה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים ולאחר שנערך דיון בעניינו, הורה בית המשפט לעצור את המבקש 2 עד לתום ההליכים. כמו כן חולט מתוך הסכום שהפקיד המבקש 2, בזמנו, כחלק מתנאי השחרור, סך של 6,000 ₪.

7.עיקר הטענות בבקשה שלפניי כיום הן, כי בית המשפט שדן בהליך העיקרי (כב' סגן הנשיא, השופט מ' דרורי), הגיע למסקנה חד משמעית כי חל כרסום ממשי בראיות המשיבה, התשתית הראייתית שהונחה לפניו מצדיקה הגשת בקשה לעיון חוזר באופן שתישקל אפשרות לשחרר את המבקשים לחלופת מעצר. על בסיס קביעה זו של בית המשפט, פנו המבקשים בבקשה לעיון חוזר המונחת לפניי.

8.יוער, כי המבקש 1 פנה לפני כחודש ימים בבקשה לעיון חוזר. באותה עת, העלה המבקש 1 טענות באשר "לכרסום בראיות התביעה". לאחר שטענותיו נבחנו על ידי, קבעתי בהחלטתי מיום 17.11.14, בסעיף 25, כי אכן קיימת חולשה מסוימת נוספת בראיות התביעה, אולם לא סברתי כי מדובר בכרסום ראייתי שיכול להפוך את הקערה על פיה ולהוליך למסקנה אחת ויחידה, לפיה יש להורות על שחרור המבקש 1 לחלופת מעצר באותו שלב, זאת אף לאור החלטתו של בית המשפט העליון בעניינו של המבקש 1.

9.לאחר החלטה זו, נמשכו כאמור הדיונים בהליך העיקרי ומהם עלה כי עד התביעה העיקרי, מתן טובול, העיד בחקירה ראשית ומאז לא התייצב יותר לדיונים בבית המשפט. בית המשפט אפשר למשיבה שתי דחיות כדי לנסות ולאתר עד זה, במסגרת זו גם הוצאו צו הבאה וצו מעצר, אולם העד לא התייצב לדיון.