מ"ת 50691-10-15 מדינת ישראל נ' קסימוב(עציר)

1.בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק").

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח ושיבוש מהלכי משפט.

על פי כתב האישום המשיב, בת זוגו (להלן: "אירנה") וילדם בן ה-6, התגוררו יחדיו בדירה. ביום 9.9.15 בשעות הערב שתו לשוכרה, בעת שבנם שהה בחדרו.

על רקע שאינו ידוע למבקשת, החליט המשיב לגרום למותה של אירנה.

המשיב הפיל את המנוחה ארצה ודקרה למוות לעיני בנו בן ה-6 כשהוא משסף את צווארה ודוקר אותה בכל חלקי גופה, מספר פעמים, בכוונה להמיתה.

חלק מהדקירות בוצעו כשהמנוחה שכבה על הארץ והמשיב גחן מעליה.

לאחר ביצוע הדקירות נותר המשיב פרק זמן ממושך בדירה במחיצת בנו, מבלי להזעיק עזרה, במהלכו גרר את המנוחה מהסלון למקלחת, כיסה אותה בבגדים, ניקה את הדירה עם אקונומיקה וביקש מבנו למסור למשטרה שהמנוחה ניסתה להרוג את הילד.

בהמשך התקשר המשיב למשטרה והודיע שהרג את אשתו, אך גם מסר למוקד שהארוע אינו זכור לו וכן מסר (בכזב) שבנו הקטן אמר לו שהמנוחה ניסתה להורגו (את הילד).

3.ב"כ המשיב אינו חולק על קיומה של תשתית ראייתית, לכאורה, ועילת מעצר.

עם זאת, לטענתו, המדובר בנסיבות מיוחדות בהן המשיב היה תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירה, ואילו בגופת המנוחה נמצאה כמות אלכוהול גדולה מזו של המשיב. ב"כ המשיב טען כי המשיב היה שרוט וחבול, הגם שאינו טוען להגנה עצמית. לטענתו, הארוע הוא תוצאה של איבוד עשתונות של שני אנשים שהיו בגילופין, לא היה לו כל מניע לפגוע באירנה, הוא אהב אותה והוא אף הזעיק את המשטרה.

המדובר באדם נורמטיבי שמעולם לא היה עצור, ויש לו חלופת מעצר להציע, אשר ראוי שתבחן ע"י שירות המבחן.

לפיכך עתר להפנות את המשיב לשירות המבחן לקבלת תסקיר אשר יבחן אם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

4.ב"כ המבקשת טען כי הארוע האלים התרחש בבית כשבנו הקטן של המשיב ראה את הארוע, מפתח חדרו. הילד ראה את אביו גוהר מעל המנוחה, דוקר אותה עם סכין כשהיא שוכבת על הרצפה. על כך העיד הילד בפני חוקר ילדים ועדותו נמצאה מהימנה והיא נתמכת בחוות דעת מומחה, לפיה כתמי הדם שניתזו כתוצאה מהדקירות, היו בגובה נמוך.