מ"ת 4801-07-16 מדינת ישראל נ' ברזני(עציר)

הסוגיה העולה בדיון זה היא, האם קיימת תשתית ראייתית התואמת את המשך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

פתח דבר

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), יבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ז-1977 (להלן: "הפקודה"), החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) לפקודה וניסיון החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) לפקודה בתוספת לסעיף 26 לחוק.

   יחד עם כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

2. על פי העובדות הנטענות בכתב האישום, המשיב חבר לאחר (להלן: "אורן") ובמהלך חודש אפריל 2016, קשר עמו קשר לייבא מבלגיה חבילה המכילה כ-3 קילוגרם סם מסוכן מסוג MDMA (להלן: "החבילה"). המשיב התחייב לשלם לאורן חוב שחב לו מתוך כספי מכירת הסם. נטען, כי המשיב הוא שפנה לאורן בעניין זה והוא שהוציא לפועל את משלוח החבילה לישראל. החבילה אכן הגיעה לישראל ביום 23/05/16 כשהיא ממוענת לכתובתו של אורן בראשון-לציון וכשהסם חבוי בתוכה. המשטרה תפסה את החבילה, הוציאה מתוכה כ-2.7 ק"ג סם אותם החליפה בחומר דמוי סם והותירה בתוכה כ-260 גרם סם. בהמשך, נמסרה החבילה לאשתו של אורן בביתו והיא זו שמסרה אותה לאורן.

   טיעוני הצדדים

3. המבקשת טענה כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, שיש בהן את העוצמה הנדרשת לשם מעצרו עד לתום ההליכים. המבקשת נסמכת על אמרותיו של אורן המפלילות לכאורה את המשיב; על מסרונים בין השניים המצביעים על קשר פסול נטען ביניהם; על אישור המשיב כי הוא חייב כספים לאורן; על שתיקתו בחקירתו בהקשרים קריטיים לדיון; על דברי רעייתו של אורן ועל שיחה שקיבל המשיב ממנוי המצוי בבלגיה בעת שהיה עצור.

   עוד הדגישה המבקשת את עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל עבירות בתחום הסמים המסוכנים שבגינן ריצה 11 שנות מאסר. מכל אלו, עותרת המבקשת למעצר המשיב עד לתום ההליכים.

4. המשיב טוען כי התשתית הראייתית שבתיק החקירה אינה מספקת כדי להוביל להרשעה בבוא העת, נוכח חולשתה, סימני השאלה והספקות העולים ממנה.

5. ב"כ המשיב צמצם את גדר המחלוקת בין הצדדים בשאלת הראיות לכאורה ביחס למשיב, להקשרים אלו –

   האחד, עדותו של אורן כשותף לדבר עבירה. הסנגור טען כי גרסתו של אורן, לכשעצמה, אינה ריאלית ואינה הגיונית. הסנגור הטעים כי העובדה שהמשיב הודה בקיומו של חוב כלפי אורן, אינה מלמדת על מניע או מהווה חיזוק לעדותו. הסנגור הוסיף וטען כי הודעתו של אורן נגבתה לאחר שמונה ימי מעצר, כשאשתו נעצרה בפעם השנייה ולאחר שבכה בחדר החקירות מתוך חשש וכדי שתשוחרר. לכן, סבור הסנגור כי מדובר בעדות בלתי אמינה מטעם אורן, אשר ניתנה מתוך לחץ ואינטרס להפנות ממנו את זרקורי האשמה לעבר המשיב.

   השני, העדר ראיות התומכות בעדותו של אורן. המשיב סבור כי עדותו של אורן אינה נתמכה בכל ראייה חיצונית. לשיטתו, המשטרה לא נטלה טביעות אצבע מהחבילה והודגש כי אין העברות כספים או ראיות עקיפות למעורבותו ביבוא הסם, כפי שמיוחס לו. כן טוען המשיב כי המבקשת לא הפיקה פלטים מחברות הסלולר, שבכוחם לתמוך בעמדתה בנוגע לקשר בין המשיב לאורן. הסנגור הוסיף כי השיחה שקיבל המשיב מבלגיה ביום המעצר אינה רלוונטית, שכן היה על המבקשת להציג שיחות שמועדן סמוך לקשירת הקשר הנטען או למועד הטיפול במשלוח החבילה לארץ. עוד נטען בהקשר זה, כי אין בחומר החקירה ראיות בדבר התנהלות המשיב בזמן הגעת החבילה ארצה, כשיחות טלפון, או מפגש בינו לבין אורן.

   השלישי ואשר לשתיקת המשיב בחקירתו, נטען כי זו אינה יכולה לעמוד לו לרועץ, אלא לעניין האמון שניתן לייחס כלפיו. המשיב הפנה להחלטה בבש"פ 92018/03, בתימוכין בעמדתו.