מ"ת 47840-03-15 רשות המיסים-מע"מ:היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' מאיר(עציר) ואח'

נגד שני המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם שורה ארוכה של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ז-1975, עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח משולב], תשכ"א-1961, קשירת קשר לבצע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירות מרמה לפי חוק העונשין, וכן, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: הבקשה).

בבקשה טוענת המבקשת, כי שני המשיבים קשרו קשר עם שמונה אחרים (שעומדים לדין בכתב אישום נפרד, להלן: המעורבים האחרים) להוצאה לפועל של תכנית עבריינית מאורגנת, שנועדה לביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום, בהיקף של מאות מיליוני שקלים, ומטרתה השגת רווחים כספיים, תוך הערמה על רשויות המס בישראל. במסגרת זו, נאמר בכתב האישום, הקים המשיב 1, בעצה אחת ובמסגרת הקשר עם המשיב 2 והמעורבים האחרים, מערך של עשרות חברות קש באמצעות מסמכים מזוייפים, באמצעות המסמכים המזויפים גם פתחו חשבונות בנק, הנפיקו לעצמם פנקסי חשבוניות וקבלות, ויצרו קשר עם לקוחות שונים, ומכרו להם חשבוניות פיקטיביות בסכומי כסף גדולים, במטרה לסייע להם להתחמק מהמס המגיע.

לטענת המבקשת, היקף העבירות שעברו המשיבים לפי חוק הלבנת הון מגיע לסך 140,476,580 ₪ לפחות; ואילו עבירות המס שנעברו לפי חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה נאמדות בהיקף של כ-396 מיליוני ₪, שהמע"מ הגלום בהם הוא כ-59 מליון ₪.

לטענת המבקשת, בידה ראיות לכאורה להוכחת האשמה, המונות עדויות והודאות של המעורבים האחרים, מסמכים שהופקו ממחשביהם של המשיבים ואחרים, סרטוני מצלמות ותוצרים של האזנות סתר. נוכח האמור, קמה ועולה עילת מעצר שעניינה מסוכנות. היא מתעצמת נוכח עברם הפלילי של שני המשיבים בעבירות שונות, לרבות, בעבירות מס.

החלטה זו היא בעניינו של המשיב 1 בלבד (עניינו של המשיב 2 נקבע למועד אחר).

המשיב 1 הוא אסיר.

בתאריך 14.3.14 נגזר דינו של משיב 1 בגין ביצוע עבירות מס, ועבירות מרמה, בכלל זה, קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב ושימוש במסמך מזויף (ת"פ 18359-11-10 ות"פ 2681/97). המשיב 1 לא התייצב לריצוי העונש במועד שנקבע. הוא אותר במועד מאוחר, והחל לשאת בעונש המאסר בתאריך 23.2.15. תקופת מאסרו עתידה להסתיים בחודש אוקטובר 2017.

בדיון שהתקיים בבית משפט זה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ביום 27.5.15, הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, הגם שחלק על היקפו של כתב האישום המתייחס למרשו. לטענתו, בקשת המעצר עד תום ההליכים פסולה נוכח תקופת המאסר הממושכת שמרצה המשיב 1, ואינה משרתת את תכלית חוק המעצרים, שכן, בפועל, זהו אקט הצהרתי בלבד של התביעה. עיקר הטרוניה היא על כך שכעצור, יימנעו מהמשיב 1 הטבות המוענקות בחוק לאסיר. ב"כ המשיב 1 תומך עמדתו בפסיקת בית המשפט העליון [לדוגמה: בש"פ 8063/00 חיגאז'י נ' מדינת ישראל (29.11.2000); בש"פ 5671/13 מדינת ישראל נ' פלוני (22.8.2013); בש"פ 4939/93 מדינת ישראל נ' סוויסה (14.9.1993 ועוד]. בקשת הסנגור היא, אפוא, לנקוט בחלופת מעצר שהיא המאסר בבית הכלא.

ב"כ המבקשת מתנגדת להצעת הסנגור. התנגדותה מעוגנת בחומרת העבירות, שעניינן עבירות הונאה ועבירות מס בהיקפים עצומים, ובחשש המהותי לשיבוש מהלכי המשפט. מה גם שהמשיב 1 כבר הוכרז בעבר "עבריין נמלט", ולא ניתן לסמוך עליו שיקפיד לציית להוראות בית המשפט אם ישהה בתנאי מאסר. לעמדת ב"כ המבקשת השימוש במאסר כחלופת מעצר עשוי לשמש בידי המשיב 1 למיצוי זכויות האסיר שלו כדי לפעול באופן מרמתי ולהביא לשיבוש הליכי משפט ביתר קלות, ועל כן, נדרשים בעניינו תנאים נוקשים ומוקפדים שבכוחם להבטיח שלא יחמוק מאימת הדין, ואלה משנים את נקודת האיזון, ומצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים. לתמיכת עמדתה הגישה ב"כ המבקשת אסופת פסיקה [כגון: בש"פ 1237/12 מדינת ישראל נ' בראנס (16.2.2012); בש"פ 8252/11 מדינת ישראל נ' בראנס ואח' (16.11.2011), ודיונים נוספים ביחס לאותו משיב].