מ"ת 46444-08-15 מדינת ישראל נ' זליג(עציר)

המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. במסגרת ישיבת יום 9.9.15 מיקדו הצדדים טיעוניהם בשאלת התשתית הראייתית. החלטה זו מתייחסת רק לסוגיה זאת.

תמצית האישומים

1.כתב האישום שהוגש נגד המשיב מחזיק 4 אישומים שעניינם עבירות מין ואלימות שביצע המשיב לכאורה כלפי 4 מתלוננות שונות.

2.על פי עובדות האישום הראשון, ביום 21.4.2014 המשיב הגיע לדירתה של ק.א (להלן באישום זה - המתלוננת), שעמה הייתה לו היכרות מוקדמת. לאחר שזו השכיבה את בנה לישון בחדר הסמוך, השניים שוחחו ושתו משקה אלכוהולי. במהלך השיחה המשיב ניסה לנשק אותה בכוח, ואיים עליה כי אם לא תבוא עמו לחדר השינה הוא יספר לבן זוגה לשעבר כי קיים עמה יחסי מין. בשלב זה, המשיב גרר אותה בכוח לחדר השינה תוך שהיא מתנגדת וצועקת. המשיב ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר המין ולפי הטבעת של המתלוננת, כשהוא שב והופך אותה לעתים על בטנה ולעתים על גבה. במהלך ניסיונותיו להגיע לחדירה מלאה, המשיב היכה אותה בחוזקה בפניה, ולא חדל ממעשיו חרף בקשותיה. לאחר שהמשיב לא הצליח לקיים חדירה מלאה, הוא הורה להמתלוננת לבצע בו מין אוראלי. במסגרת אישום זה מיוחסות למשיב עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין) ומעשה סדום בנסיבות אינוס לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (מספר עבירות).

3.על פי עובדות האישום השני, ביום 25.4.2014 או בסמוך לכך, המשיב שלח למ.ק (להלן באישום זה - המתלוננת), שעמה לא הייתה לו היכרות מוקדמת, הודעה באמצעות הפייסבוק, ובה הוא ביקש להכיר אותה. המתלוננת התעלמה מההודעה כיון שלא הכירה את המשיב. ביום 26.4.2014, המשיב פגש במתלוננת ברחוב והחל לשוחח עמה אך היא התעלמה ממנו. כאשר חזרה המתלוננת לבניין מגוריה, המשיב המתין לה בכניסה לבניין ונכנס אליו בעקבותיה. המתלוננת פתחה את דלת דירתה והמשיב היכה אותה פעמיים בחוזקה בפניה וניסה לדחוף אותה לתוך הדירה ולהיכנס עמה פנימה, אולם היא הצליחה להדוף אותו ולסגור את הדלת. המשיב המשיך לנסות ולפתוח את הדלת והפסיק רק כאשר המתלוננת צעקה כי היא מזמינה את המשטרה. בגין עובדות אלו מיוחסות למשיב עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין ושל פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק העונשין בצירוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות).

4.על פי עובדות האישום השלישי, ביום 5.3.2015 נפגש המשיב עם ר.ש (להלן באישום זה - המתלוננת), שעמה הייתה לו היכרות מוקדמת, בביתו של המשיב בבת-ים. כאשר המתלוננת הביעה את רצונה לחזור לביתה, המשיב ביקש שהיא תפשוט את חולצתה וחזייתה, וכאשר סירבה המשיב ניסה להפשיטה בכוח והיכה אותה בחוזקה בפניה מספר פעמים. בעקבות זאת, מילאה המתלוננת אחר הוראתו של המשיב והלה נגע בחזה. בשלב זה, המשיב השכיב את המתלוננת על המיטה וניסה להוריד את מכנסיה, בעוד היא מתנגדת לכך. המשיב הביא למתלוננת כוס מים, אך בשל סירובה לקבלה היכה אותה במרפקו. לאחר מכן, המשיב הורה לה לנגב אותו ואת הרצפה מהמים שנשפכו ואמר לה שהיא "חיילת שלו". לאחר שהמתלוננת חשה ברע, המשיב הביא לה סוכר בכפית. הסוכר נשפך על חזה של המתלוננת ואז המשיב ליקק אותו מגופה ולאחר מכן סטר לה בפניה. לאחר כחצי שעה, המשיב הסכים לשחרר את המתלוננת, ואיים עליה כי אם תתלונן על מעשיו במשטרה הוא "ישב" ואז ימצא אותה. במהלך התקופה שלאחר ה-5.3.2015 פנה המשיב אל המתלוננת פעמים רבות והפציר בה שתסלח לו. ביום 21.3.2015 נפגשו המשיב והמתלוננת בבר ברחובות, ובמסגרת זו המשיב התנצל על מעשיו, אמר לה שהוא אוהב אותה והבטיח לפצות אותה. בשלב זה, קיבלה המתלוננת הודעה למכשיר הטלפון שלה, ואז המשיב דרש שתמסור לידיו את הטלפון כדי שיוכל לבדוק את התכתבויותיה, אולם המתלוננת סירבה. בתגובה - איים המשיב כי ידקור אותה ועזב את המקום רק לאחר שהתקשרה למשטרה. בגין עובדות אלו מיוחסות למשיב העבירות הבאות: מעשה מגונה תוך גרימת חבלה גופנית לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין; מעשה מגונה תוך שימוש באיומים לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; וכן איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (מספר עבירות).

5.על פי עובדות האישום הרביעי, ביום 18.7.2015 בשעה 03:00 או בסמוך לכך, יצאה נ.ב (להלן באישום זה - המתלוננת) ממקום עבודתה בתל-אביב. המשיב עקב אחריה ונכנס אחריה לבניין מגוריה. המשיב קילל אותה, תפס בשערה, ומאחר שצרחה הורה לה "לסתום את הפה". המשיב בעט במתלוננת והיכה אותה בפניה בעודה שוכבת על הקרקע ובדרך זו גרם לה לחבלות בפנים. המתלוננת הצליחה לזחול אל מחוץ לבניין תוך שהמשיב ממשיך להכותה. המשיב נמלט מהמקום לאחר שעוברים ושבים, אשר שמעו את זעקותיה של המתלוננת, נחלצו לעזרתה. בגין עובדות אלו מיוחסות למשיב עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין ופגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק העונשין בצירוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות.