מדינת ישראל נ' חרומי(עציר) ואח'

כתב האישום:

בתאריך 2.11.23 הוגש כתב אישום המייחס למשיבים עבירות של כניסה למקום צבאי, החזקת מכשירי פריצה והסתייעות ברכב לביצוע עוון או פשע.

כעולה מעובדות כתב האישום בתאריך 25/10/23 נסעו הנאשמים ברכבו של המשיב 1 ונכנסו בדרך שאינה ידועה למאשימה לכביש 241 הסמוך לרצועת עזה אזור הוכרז אותה העת ע"י אלוף פיקוד הדרום כשטח צבאי סגור.

בהמשך בסעיף 3 לעובדות כתב האישום צוין כי בשעות הערב בסמוך לשעה 17:40 הבחין במשיבים חייל שהיה במקום כשהם עוצרים בתחנת דלק בצומת "מגן" הנמצאת בשטח הצבאי הסגור. בשלב מסוים תוך כדי שהחייל מבקש לברר עם המשיבים איים על החייל המשיב 1 באומרו לו: "מי אתה יא בן זונה , אתה רק חייל", והוסיף: "אתה עוד תשמע ממני".

החייל הודיע למשיבים שהם עצורים, אזק אותם והזעיק משטרה.

בחיפוש ברכב נתפסו מכשירי פריצה.

בד בבד הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

טיעוני הצדדים בתמצית:  

באת כח המשיב 1: הפנתה למזכר אשר ממנו עולה כי החייל התבלבל ומי שקילל ואיים זה המשיב 2 ולא המשיב 1. עוד ציינה כי אף אחד מהנאשמים לא יוחסה לו עבירה של איומים.

באשר לעבירה של כניסה למקום צבאי סגור – טענה כי ניתן היה לעבור במחסומים בלי בעיה ולפיכך המשיבים לא ידעו כי מדובר בשטח צבאי סגור. המשיב 2 סייע למשיב 1 למצוא את תעודת הזהות שלו שנמצאת בכרם שלום.

לעניין החזקה של כלי פריצה – מדובר בשני קטרים כאשר אחד מהם ע"פ חוות דעת אינו יכול לשמש לפריצה והשני כן.

לאור חולשה בראיות סברה באת כח המשיב כי יש צורך לשחרור המשיב בתנאים מינימאליים ולחילופין, הציעה גם ערבים לבחינה.

ב"כ המשיב 2: העבירה של כניסה לשטח צבאי סגור לא מתקיימת שכן לא מתקיים יסוד נפשי של מודעות לכך כי הם נכנסו לשטח צבאי סגור. צריך להיות שלט באופן בולט בכניסה לאותו אזור.

המשיב טען כי המשיבים מתארים נסיעה בכביש ולא בשטח . הציג דו" של עין הנץ בו נראה הרכב ובו שהו המשיבים. המשיב מסר גרסה ברורה לפיה נסע לקחת את תעודת הזהות שלו.