מ"ת 42881-10-14 מדינת ישראל נ' לוי

1.נגד המשיב הוגש ביום 27.10.14, כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה, בהיקף של 17 מיליון ₪, במסגרת עיסוקו כעורך דין והעלמת מס בהיקף דומה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להטלת ערבויות על המשיב, מכוח סעיף 44(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק").

3.ב"כ המבקשת עתר לבית המשפט להורות על הטלת ערבויות שיהא בהן כדי להלום את חומרת העבירות המיוחסות למשיב על פי כתב האישום והיקפן.

עוד לדבריו, לא ניתן להסתפק בערבויות בהן שוחרר המשיב במהלך החקירה (להלן: "הערבויות הקודמות") שכן היקף החשד שהתגבש כנגדו באותה העת, היה נמוך בהרבה מזה שבא לידי ביטוי בסופו של יום, בעבירות החמורות המיוחסות לו בכתב האישום.

כן ציין ב"כ המבקשת כי טענת המשיב בדבר מצבו הכלכלי הירוד, לא נתמכה בראיות ואף אינה עולה בקנה אחד עם שיעור הגניבה המיוחס לו ואישורו כי נטל את הכסף לכיסו, תוך העלאת טענות כי בדין עשה כן.

הוסיף וטען ב"כ המבקשת כי אמנם הבקשה הוגשה מכוח סעיף 44(ב) לחוק ולא נטען בדבר קיומה של עילת מעצר מכוח סעיף 21 לחוק. ואולם גם במסגרת סעיף זה, קמה לבית המשפט הזכות לשקול את מהות העבירה המיוחסת למשיב, כמו גם המידע המצוי בידי המבקשת בנוגע אליה.

ב"כ המבקשת עתר לבית המשפט להורות על חתימת ערבויות בסך של 500,000 ₪ כל אחת וכן על הפקדה במזומן בסכום של מאות אלפי ₪.

4.מנגד, עתר ב"כ המשיב לבית המשפט, להסתפק בערבויות הקודמות ולחלופין להגדילן באופן מתון ומידתי.

בהקשר לכך הדגיש ב"כ המשיב כי המשיב חבר בלשכת עוה"ד מזה שנים ארוכות ונעדר כל עבר פלילי. כמו כן את העובדה כי המשיב כופר במיוחס לו וחזקת החפות עומדת לו.