מ"ת 41571-05-15

כללי

1.בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וזאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.על פי האמור בכתב האישום, ביום 4.5.15 שהו המשיב וג'אמל בובלי (להלן - המנוח) בחתונה באולם אירועים בעיר בת ים. אין בכתב האישום או בחומר הראיות פירוט ביחס לטיב הסכסוך שנתגלע בין השניים או פירוט ביחס למניע אחר, אולם צוין כי בשלב מסוים, עזב המנוח את אולם האירועים וירד לרחוב, וכך עשו אף המשיב וחבריו. בהיותם ברחוב, ניסו המשיב וחבריו לאתר את המנוח, וכאשר ראו אותו, החל המשיב להתקדם לעברו בכוונה לפגוע בו. חבריו של המשיב ניסו למנוע ממנו לעשות כן ותפסו את המשיב, אולם המשיב השתחרר מאחיזתם, שלף אקדח שהחזיק על גופו וירה שתי יריות מטווח קצר לעברו של המנוח, כאשר אחת מהן פגעה בראשו וגרמה למותו.

טיבה של התשתית הראייתית וזירת המחלוקת

3.אין מחלוקת כי הרצח בוצע בכניסה לפאסג' אשר מעליו ממוקם אולם האירועים. האירוע צולם ממספר מצלמות שונות, וניתן לראות את רצף ההתרחשויות החל מהיציאה מאולם האירועים לחניון ובהמשך לרחוב עד להגעתו של המנוח לפאסג' ולירי בו.

שני הצדדים מיקדו טיעוניהם בשאלת התשתית הראייתית, ובעיקר - בשאלת הזיהוי והמסקנות שניתן להסיק מצפיה בסרטונים המתעדים את כל חלקיו של האירוע.

4.לשיטת התובע, ניתוח הנצפה בסרטונים השונים מוכיח, ברמה הנדרשת לשלב זה של ההליך, כי המשיב הוא האדם אשר ירה במנוח. התובע אף הפנה לעובדה כי המשיב שמר על זכות השתיקה, ונמנע מלאשר נתון כלשהו, לרבות את עצם נוכחותו באותה חתונה.

5.לעומתו, הסניגור סבור כי אין באותם סרטונים כדי ללמד על זהות היורה, מה גם שקיימות שתי עדויות של עדי ראיה המתארים את היורה כאדם שלבש חולצה לבנה, בעוד שהמשיב, על פי טענת התביעה, לבש חולצה שחורה. באשר לשתיקת המשיב - הסניגור ציין כי יכולות להיות סיבות רבות לשתיקה זאת, ומקום בו התשתית הראייתית אינה קיימת, ממילא אין בשתיקה כדי לשמש ראיה פוזיטיבית.