מ"ת 41207-02-13 מדינת ישראל נ' חרחש(עציר)

המשיב נחקר לראשונה על ידי רשות המיסים ביום 6.3.11. החקירה נגעה לעבירות שונות הנוגעות למס הכנסה, חוק מע"מ, השמטת הכנסה מדו"חות, מסירת נתונים כוזבים, עבירות מרמה שונות וסיוע להתחמקות ממס. בתחילה הודה המשיב במיוחס לו ואף הביע חרטה והתחייב לשנות את צורת התנהלותו העסקית. בשים לב לאמור ומאחר וטרם נודע היקף העבודות שביצע - שוחרר המשיב ללא מעצר.

מאחר ובהמשך נודע כי חרף דבריו, ממשיך המשיב בביצוע עבירות מס וזאת בצורה שיטתית ואף מסייע לאחרים לעבור עבירות דומות, הוגש כנגדו כתב אישום, המייחס לו עבירות מס רבות שנעברו במשך שנים ובהיקף של מעל ל-30,000,000 ₪ (ת.פ 41203-02-13). במקביל הוגשה הבקשה למעצרו עד לתום ההליכים. ביום 28.2.13 נקבע בהחלטה מפורטת כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מסוכנות (בשים לב לגובה הסכומים נשוא כתב האישום ובשים לב למעורבות נוספים). בחלק האופרטיבי של ההחלטה נקבע כי המשיב ישוחרר למעצר בית, בתנאים שנקבעו שם. בכלל התנאים נקבע גם כי על המשיב להתייצב לכל דיון שייקבע, להימנע מכל פעילות בעסקי מוניות, להפקיד סך של 150,000 ₪, לחתום על התחייבות עצמית בסך 250,000 ₪ ולהפקיד שלוש ערבויות צד ג' - כל אחת על סך 75,000 ₪. ערר שהוגש על אותה החלטה נדחה (ר' עמ"ת 9074-03-13, כב' השופטת כנפי שטייניץ). גם בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, לא התקבלה (ר' בש"פ 2134/13, כב' השופט י. עמית) - לפיכך נותרו התנאים בעינם. כדי שלא להאריך, מקום בו ניתן לקצר, אני מפנה לאותן החלטות, שניתנו כאמור בשלוש ערכאות ואלה תהוונה כולן, חלק בלתי נפרד מהחלטה זו.

בחלוף הזמן ובהמשך לבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב ואשר בה ביקש לבטל את מעצר הבית, נקבע בהחלטה מיום 30.9.13 כי המשיב יוכל לצאת להתאווררות של שעתיים רצופות ביום, בשעות קבועות, לפי בחירתו. נקבע כי עליו למסור מראש את השעות לב"כ המדינה לצורכי מעקב.

הקלה נוספת ניתנה בהחלטה מיום 29.6.14 (כב' השופט קורנהאוזר), עת נקבע כי חלון ההתאווררות יעמוד על שלוש שעות. לפרטי אותן החלטות ר' בגוף ההחלטות. אקדים את המאוחר ואציין כי בהחלטה האחרונה, לא נקבע שיש למסור את השעה, אך נראה ברי כי זו הייתה צריכה להיות צמודה לשתי שעות ההתאווררות שהותרו טרם לכן ואשר המשיב הודיע כי הם יהיו בין השעות 14:00-12:00.

מאחר והמשיב לא התייצב לשני דיונים שנקבעו בתיק העיקרי לפני כב' השופט מינטקביץ' (דיון ביום 2.10.14 אשר נקבע בנוכחות המשיב ודיון נוסף מיום 19.10.14) - ציין כב' השופט מינטקביץ' כי ראוי שהמאשימה תשקול בקשה לעיון חוזר בעניין המשיב, בשל אי התייצבותו לדיונים. כדי להבטיח התייצבות ניתן גם צו הבאה. עת ניסו חוקרי מס הכנסה, מע"מ ושוטרים - לאתר את המשיב, כדי למסור לו צו הבאה, הם הגיעו ביום 22.10.14 בשעה 15:30, למוסך לתיקון מוניות אשר בשכונת א-טור בירושלים. על בסיס דו"חות פעולה והודעות שנגבו מאנשים במקום - עולה כי המשיב אשר הבחין בחוקרים נמלט מהמקום והחוקרים שניסו לרדוף אחריו, לא הצליחו לתופסו (ר' נספחים ז'-י"א לבקשה). מהודעות שנגבו משלושה נהגי מוניות שהיו במקום, עולה עוד כי לא רק זאת שהמשיב לא היה במעצר בית, אלא הוא גם ממשיך לנהל את עסקיו. הנ"ל העידו כי הם שוכרים מוניות מהמשיב, באותה דרך שיוחסה לו בכתב האישום (ר' נספחים י'-י"ב לבקשה).

כאשר הצליחו החוקרים ליצור קשר טלפוני עם המשיב, הודיע הנ"ל כי הוא בביתו. בשעה 17:40 עוכב המשיב לחקירה בחשד להפרת תנאי השחרור. בתום החקירה הוא נעצר ומכוח החלטות שניתנו (כב' השופטת ג'ויה סקפא שפירא), נותר במעצר עד לדיונים שבפניי (הראשון ביום 30.10.14 והשני ביום 2.11.14). אני מוצאת להדגיש כי לדיון בפניי ביום 30.10.14 - התייצב המשיב ללא ייצוג. על אף שעוד עובר לדיון זה, ניתנו לו אורכות על מנת שישיג ייצוג, שוב נדחה הדיון, הכול כדי שלא תפגענה זכויותיו. אף שהדיון ביום 2.11.14 נקבע בהתאם למועד שביקש המשיב (לאחר שהובהר לו היטב כי אם גם במועד זה - לא תהא התייצבות של עורך דין מטעמו, יהא עליו לייצג את עצמו), טען בא כוחו באותו דיון כי אין הוא ערוך לטעון. בנסיבות אלה העלה טענותיו בקצרה, תוך בקשה להשלים את הטענות בכתב. שוב, לפנים משורת הדין, ניתנה אפשרות להשלמת הטיעון בכתב, הכול על מנת שלא תפגע זכות המשיב, להיות מיוצג (ר' פרוטוקול הדיון).

חרף האמור, לא השלים בא כוח המשיב טענות נוספות בכתב וזאת לא עד למועד שנקבע בהחלטה האחרונה וגם לא עד למועד מתן החלטה זו. לא מצאתי שיש מקום להוסיף ולהמתין עוד. לפיכך ניתנת החלטתי, בשים לב לטענות שהועלו בדיון, כפי שאלה הובנו על ידי.