מ"ת 40425-11-14 מדינת ישראל נ' סבא

1.ביום 19.11.2014 הוגש נגד המשיב כתב אישום, בו הואשם בביצוע עבירות של חבלה חמורה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. תמצית פרק העובדות שבכתב האישום הינה כדלקמן: ביום 14.11.2014, בהיות המשיב בגילופין בבית קפה בחיפה, הוא חבט באגרופיו בפניו של המתלונן, עד שאיבד הכרתו ונפל ארצה. בעוד המתלונן על הרצפה, בעט בו המשיב בראשו ובפניו. כתוצאה ממעשי המשיב, נגרמו למתלונן חבלות רבות, ובכללן שבר בעצם הגולגולת, חבלת ראש מדממת, דמם תוך גולגלתי, המטומות בפניו, בעיניו, בגפיו ובבית החזה שלו, והוא נזקק לאשפוז בבית חולים למשך שלושה ימים.

2.במועד הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בבקשה צוין כי בידי המבקשת ראיות לכאורה לביצוע העבירות נשוא כתב האישום, הכוללות את הודעות המשיב, בהן הודה כי הכה את המתלונן באגרופיו, לאחר שהמתלונן קילל את אמו; הודעות המתלונן, לפיהן אינו זוכר את האירוע; הודעת בעלת בית הקפה בו ישבו המשיב והמתלונן; תעודות רפואיות וצילומי חבלות. בבקשה נטען כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות - עילת מעצר סטטוטורית ועילת מסוכנות כלפי ביטחון הציבור. צוין כי המשיב הינו אלכוהוליסט, אשר הגיע לבית הקפה בו ביצע את העבירות נגד מתלונן אותו לא הכיר לפני כן, בהיותו תחת השפעת אלכוהול. צוין אף כי בעברו הרשעה בעבירת איומים.

3.בדיון ביום 3.12.2014 אמר בא-כוח המשיב כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל עילת מעצר, אולם גרס למשקלן הנמוך של הראיות. הוא ציין כי עדויות שני העדים "הניטראליים" אינן כוללות את מקור האירוע בו היה מעורב המשיב ואת הסיבה להתרחשותו; כי תחילת האירוע הייתה ביוזמת המתלונן; כי במזכר של שוטר שהגיע למקום צוין רק כי ראה את המשיב בועט ברגלו לעבר גופו של אדם שהיה שרוע על הרצפה; כי מדו"ח האשפוז עולה כי המתלונן הגיע לבית החולים כשהוא בהכרה; כי הפרמדיקים שהגיעו לזירת האירוע סברו שמדובר במתלונן שנפל מגובה; כי המשטרה נמנעה מלחקור אנשים שנכחו במקום; כי המתלונן כלל אינו מכיר את המשיב ולא זוכר את האירוע; וכי טרם התקבלו תוצאות של בדיקת בגדי המעורבים בקטטה.

4.יש להבחין בין ראיות לכאורה לבין ראיות מעבר לכל ספק סביר. קיומן של ראיות לכאורה יוסק על-ידי בית המשפט אם יווכח כי קיים רף ראייתי שגלום בו פוטנציאל לקביעת אשמו של המשיב בסיום ההליך. אין זה נדיר שגרסאות שונות של עדים, ומתלונן בכללן, לא יהיו כליל התיאום והשלמות, ודי בבסיס ראייתי גולמי אך ברור לשם הראיות לכאורה. (בש"פ 946/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.2.2012); בש"פ 7709/14 פחימה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.11.2014)).

אכן, קיימת זיקה בין עצמת הראיות לבין חלופת מעצר. נקבע בפסיקה כי ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר, ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. ולהיפך, ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, ובהתקיים שאר התנאים להורות על מעצר, כך תקטן הנכונות להסתפק בחלופת מעצר. (בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.8.2011); בש"פ 7444/14 אלטורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.11.2014)).

5.מבדיקת תיק החקירה עולה כי במקרה הנוכחי אין מדובר בראיות לכאורה בעלות עוצמה קטנה כלל ועיקר. אכן, לא ניתן לקבוע, ואף לא נדרש, כי הראיות הן מעבר לכל ספק סביר, אולם הן עומדות במבחן "ראיות לכאורה" אשר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון. להלן אפרט את עיקרי הראיות שבתיק, תוך שימת דגש לאלו שלגביהן התייחס בא-כוח המשיב בטיעוניו:

(א) העדים "הניטראליים" מסרו הודעות מהן עולה כי המשיב נקט באלימות קשה כלפי המתלונן. בהודעתו מיום 14.11.2014 של פאדי כתאנה הוא העיד כי ראה אדם לבוש טרנינג שחור בועט ברגלו "כמו בכדור" "בכל הכיוונים" בראשו של אדם בחולצה לבנה ששכב על הרצפה, ושכל ראשו היה נפוח וספוג דם. בהודעתו מאותו יום של מוהנד רזאז הוא סיפר על אדם שלבש טרינינג שחור ממוצא רוסי אשר עמד מעל אדם אחר ובעט בו, "כשהשני במצב קשה ופצוע".

(ב)בדו"חות פעולה של השוטרים יורגן חדאד ואלישע מאין מיום 14.11.2014 ציינו שניהם כי ראו אדם לבוש בטרינינג שחור בועט ברגליו לכיוון גופו של אדם ששכב על הרצפה.