מ"ת 40178-06-12 מדינת ישראל נ' אלון ואח'

1.בפניי בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שתלוי ועומד כנגד המבקש באופן זמני, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה עבירות של הפקרה אחרי פגיעה- סעיף 64א(ג)- לפקודת התעבורה, שיבוש הליכי משפט- סעיף 244 לחוק העונשין- עבירות מיום 03.05.2012, וזאת בין המועדים 22.09.2014 ועד ליום 29.09.2014, כדי לאפשר לו לצאת מן הארץ לצרכי פרנסה כפייטן באומן שבאוקראינה בתקופת החגים.

2.נימוקי הבקשה-

נטען, כי המבקש הינו חזן ופייטן, ומתפרנס מעיסוק זה, באירועים אליהם הוא מוזמן בארץ ובחו"ל. עוד נטען, כי המבקש נשוי ואב לארבעה ילדים קטינים, ונטל פרנסתם מוטל על שכמו, בהיותו המפרנס היחידי, ואשתו עקרת בית. עוד נטען, כי בית המשפט בארבע הזדמנויות בעבר (מיום 17.10.2012, 07.03.2013, 29.07.2013, 01.01.2014), התיר למבקש לצאת את הארץ במסגרת בקשות דומות, בכפוף לערבויות כספיות לשם הבטחת התייצבותו להמשך משפטו. המבקש לא הפר את התנאים, דבר שמעצים את רמת האמון בו ומאידך מאיינת את החשש להימלטות מן הדין, חרף הרשעתו בעבירות נשוא כתב האישום, שכן מרכז חייו בארץ, רעייתו וילדיו הקטינים משולבים במוסדות חינוך בארץ, הוריו ושאר בני משפחתו גרים בארץ. עוד נטען, כי כנגד רעייתו תלוי ועומד צו עיכוב יציאה מן הארץ. ב"כ המבקש הפנה לפסיקה התומכת בבקשתו- בש"פ 3256/02, ע"פ 2909/05.

3.ב"כ המשיבה מנגד, עתר לדחות את הבקשה, שכן לשיטתו, ראשית- מצבו המשפטי של המבקש דהיום שונה מהמצב המשפטי בעבר, שכן בתאריך 21.05.2014, הורשע המבקש בעבירות נשוא כתב האישום ועניינו נדחה לטיעונים לעונש 12.11.2014, כך שלא עומדת למבקש חזקת החפות שעמדה לו עת שבית המשפט נעתר בעבר לבקשות דומות; שנית- החשש להימלטות מתעצם, נוכח הרשעת המבקש בעבירות חמורות שהעונש הצפוי בגינם הינו בדמות מאסר בפועל ממושך; שלישית- העובדה שהמבקש הורשע גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, מעצימה את החשש להימלטות מן הדין; רביעית- אשר לפסיקה שהפנה אליה ב"כ המבקש, נטען, כי מדובר במקרים שעניינם עבירות פחות חמורות (עבירה של פרסום הצעה של ניירות ערך, לאחר ההרשעה נידון הנאשם לארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות- ע"פ 2909/05; אשר לבש"פ 3256/02 נטען, כי מדובר בעבירה לפי פקודת מס הכנסה).

4.מכוח סעיף 6(1) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כל אדם חופשי לצאת מישראל. אך זכות זו אינה מוחלטת, וניתן להגבילה מטעמים של טובת הציבור, וכזהו החשש כי המבקש לא יתייצב לשאת בעונשו. עם זאת, לא כל חשש יהיה בו די על מנת לאסור את יציאתו מהארץ, אלא רק כזה שניתן להגדירו כאפשרות סבירה או ודאות קרובה (ראו בש"פ 6654/93, בינקין נ' מדינת ישראל, ע"פ 8469/99, אסקין נ' מדינת ישראל), אך גם בהתקיים אותה "אפשרות סבירה" או "ודאות קרובה", מצווה בית המשפט, לאור חשיבותה של ההוראה הקבועה בסעיף 6(א) לחוק היסוד, לשקול אם קיימים אמצעים שיבטיחו את התייצבותו של המבקש לשאת בעונש, ושנזקם פחות מאיסור היציאה לחו"ל.

5.עוד נפסק, כי יש לשקול גם את עוצמת הפגיעה בזכותו של המבקש לצאת מן הארץ. זו מושפעת גם ממטרת הנסיעה- טיול משפחתי, טיפול רפואי (ראה בג"צ 4706/02, וכן ראה בש"פ 6606/02 אילון צברי נ' מדינת ישראל).

6.לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בהכרעת הדין המרשיעה שניתנה בתאריך 21.05.2014 במסגרת התיק העיקרי – ת"פ 40130-06-12 (הטיעונים לעונש נדחו ליום 12.11.2014), וכן שקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות משני טעמים. ראשית- למבקש לא עומדת חזקת החפות עוד, בשונה מהבקשות הקודמות שהותר לו לצאת לחו"ל בכפוף לערבויות. החשש להימלטות מן הדין מתעצם, נוכח המעשים בהם הורשע המבקש, חומרתם והנסיבות הנלוות לביצועם, חומרת העונש הצפוי. שנית- עוצמת הפגיעה בזכותו של המבקש הינה מידתית, בשים לב, כי מדובר בנסיעה למטרת "רווח כספי", דהיינו הכנסה יותר גבוהה בחו"ל מאשר בארץ בתקופת החגים. דומני ששיקול זה לגיטימי בעיני המבקש, אך אינו גובר על מכלול השיקולים העומדים מנגד, כנטען על ידי ב"כ המשיבה. (ראה לעניין זה בש"פ 6606/02, אילן צוברי נ' מדינת ישראל).

7.מכל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ד, 17 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.