מ"ת 38008-09-14 מדינת ישראל נ' דבש(עציר)

לפניי בקשה להורות על שחרור זמני של המבקש מהמעצר שבו הוא נתון עד תום ההליכים, וזאת לצורך השתתפות בחתונת בתו.

במקרה שלפנינו, עיון בתגובת שב"ס, מלמד כי "הבקשה ליציאה לחופשה חריגה נענתה בשלילה מאחר ומדובר בעצור עת"ה ועל כן אינו זכאי לחופשה חריגה".

לטעמי, הדרך הנכונה לתקוף שיקול דעת של גוף מנהלי, היא באמצעות הגשת "עתירת אסיר". עם זאת, מקובלת עלי טענתה של ב"כ המבקש כי קיימת סמכות מקבילה – לבית משפט ולשב"ס.

כפי שקבעתי בעבר, קיימות בעניינו של המבקש ראיות לכאורה, המלמדות על מסוכנות ברמה גבוהה נוכח מעשיו והרשעותיו הקודמות.

שירות המבחן העריך בעבר כי ההישנות להתנהגות פוגענית הינה בינונית. שירות המבחן התרשם כי אשתו, הגברת שרית דבש ת.ז 029083722 ואחותו, הגברת יפה שלום ת.ז 24107021 (להלן – "המפקחות") מסוגלות להוות מפקחות ראויות והמליץ לשחרר את המבקש למעצר בית בפיקוחן ובתנאים מגבילים נוספים.

באיזון הכולל בין מסוכנותו של המבקש ומטרת היציאה – חופשה זמנית ומוגבלת בזמן לצורך חתונתה של בתו – אני סבור שניתן להיעתר לבקשה וזאת תוך הצבת תנאים מגבילים ומחמירים שיאיינו החשש להימלטות מן הדין ויבטיחו חזרתו של המבקש למקום מעצרו.

ויודגש, הטעם העיקרי להיעתרות לבקשה הוא אנושי – חתונת בת היא מאורע חד פעמי, אירוע משפחתי ואישי שהבת תנצור לעד.

לאור כל האמור לעיל, הריני מורה כי המבקש יוכל לצאת לחתונת בתו ולחזור למקום מעצרו ובלבד שיתקיימו כל התנאים הבאים:

המבקש יוכל לצאת ממקום מעצרו ביום 22.2.15 החל מן השעה 17.30 בליווי שתי המפקחות ויגיע ישירות ובדרך הקצרה ביותר לאולם השמחות.