מ"ת 35505-07-15 מדינת ישראל נ' כ'

עניינה של החלטה זו בבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

רקע

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(2) ובצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), וכן איומים, עבירה לפי סעיף 192 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום שבת, 4.7.2015, החל מהשעה 14:00 ואילך, שהו המתלונן ובני משפחתו במלון "גני ירושלים". בסמוך לשעה 17:00, המשיב (א' כ'), נ' א', י' ב' ע', י' ע' ופלוני (קטין) ששהו במקום, יחד עם שלושה אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה למבקשת (להלן – האחרים), השתוללו וזרקו חפצים בבריכה. המתלונן ביקש מאחד האחרים שייזהרו, כדי לא לפגוע בבתו בת החמש ששהתה בבריכה באותה עת. בתגובה השיב האחר: "מה אכפת לי, מי אתה בכלל?". לאחר שהמתלונן השיב שהוא אביה של הילדה, אמר לו האחר "בוא החוצה". המתלונן יצא מהבריכה, עמד כשבתו על ידיו והחל ללכת לכיוון היציאה. המשיב והאחרים הלכו בעקבותיו, התנפלו עליו תוך שהם מקללים אותו, מאיימים עליו באומרם שיידקרו אותו, שירצחו אותו אם לא יעזוב את המקום, ש"יחכו לו בחוץ", שהוא "ימות פה היום", דחפו אותו, הכו אותו בפניו ובעטו בו.

בשלב זה, אשתו של המתלונן, אשר הבחינה במתרחש, רצה לעבר המתלונן ולקחה ממנו את הילדה. או אז, אחד מהאחרים רץ לעבר המתלונן וחבט בו בחוזקה בפניו, ליד אוזנו. כתוצאה מכך איבד המתלונן את שיווי משקלו ונפל.

בעודו שרוע על הרצפה, המשיב והאחרים בעטו במתלונן בגופו ובראשו. נ' א' אחז בחפץ כלשהו והטיח אותו בחוזקה בפניו של המתלונן, י' ב' ע' אחז בחלק של רהיט מפלסטיק והיכה בו את המתלונן, והמשיב והאחרים המשיכו לבעוט במתלונן בעודו על הארץ, הכו אותו באגרופים וזרקו עליו כסאות. כתוצאה ממעשיו של המשיב והאחרים, נגרמו למתלונן שבר באף, המטומה מתחת לעין, חתך בלחי, שפשוף בשפה העליונה, אודם ונפיחות מעל האוזן, שפשופים בגב והוא סבל מהקאות בלילה שלאחר האירוע.

בד בבד עם כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב. כן נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות נגדו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים), בגדרה קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן ביטחונו של אדם ואת ביטחון הציבור. בבקשה צוין, כי חומרת העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען מבססות את המסקנה כי אין תחליף ראוי למעצרו של המשיב.

הדיון בבקשה

במסגרת הדיון בבקשה, ביקש בא כוחו של המשיב למקד את הטיעון בשאלת הראיות לכאורה, בהקשר לזיהוי המשיב.

ב"כ המבקשת התייחסה לעדות המתלונן, אשר מיהר להגיע לתחנת המשטרה מיד לאחר האירוע, עוד בטרם קיבל טיפול רפואי. נוכח הנסיבות, נטען, הודעתו זו במשטרה הייתה קצרה ותמציתית, ונתנה אך את הרקע הכללי לאירוע. לאחר שקיבל טיפול רפואי הגיע המתלונן למסור גרסה נוספת, מפורטת יותר. בשלב זה נערך מסדר זיהוי התמונות בו זיהה את המשיב. ב"כ המבקשת ציינה כי לא נערך מסדר זיהוי חי נוכח חשש שהביע המתלונן. נטען, כי זיהוי המשיב על-ידי המתלונן מחוזק בראיות נוספות, בהסבירו את מידת ביטחונו בזיהוי וכן את חלקו באירוע של כל אחד מהאנשים שהוא מצביע עליהם. ב"כ המבקשת ציינה עוד, כי המתלונן סירב להשיב לשאלות הסנגור (שנכח במסדר) בדבר היכרות מוקדמת בינו לבין המשיב, באומרו: "אני אשיב באמצעות עורך הדין שלי". ברם, מיד לאחר הזיהוי נגבתה מהמתלונן הודעה מסודרת, בה שלל היכרות קודמת עם המשיב. כן ציינה ב"כ המבקשת כי למשיב יש קעקוע על גבו, בהוסיפה כי כאשר המתלונן נשאל על-כך בחקירתו, השיב כי בפוזיציה בה היה מצוי לא ראה את הקעקוע, ולשיטת ב"כ המבקשת, הדבר מעיד על רצונו של המתלונן לדייק.