מ"ת 33499-10-14

בפניי בקשת ב"כ המשיב להורות על ביטול או קציבה של פסילת רישיון אשר ניתנה עד לתום ההליכים בתיק זה.

לבקשה זו הוגשה תגובה והטיעונים בה הם משפטיים ולפיכך ראיתי מקום להכריע בה לאחר קבלת טיעוני הצדדים בכתב.

עיון בהחלטה מיום 30/11/14 מעלה כי כאשר שוחרר המשיב, נשלח לתסקיר ולאחר מכן יצא לעבודה בפיקוח.

בסוף ההחלטה הורה בית המשפט כי "המשיב לא יהיה רשאי לנהוג בכל רכב, למעט מלגזה חשמלית בשטח המפעל בלבד".

החלטה זו איננה החלטת פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, אלא החלטה הבאה במסגרת סמכותו של בית המשפט הדן בשאלת מעצר עד תום הליכים במסגרת סעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה, מעצרים) התשנ"ו – 1996.

במסגרת סעיף זה רשאי בית המשפט להוסיף תנאים לפרק זמן שיקבע ככל שימצא לנכון, ולאחר מכן מופיעה רשימה בלתי סגורה של תנאים.

משנזקק בית המשפט לבקשתה של התביעה לפסילה עד תום ההליכים, בחר לא להורות על פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, ואף לא הורה כי הרישיון יופקד במזכירות בית המשפט, אלא הורה כי המשיב לא יהיה רשאי לנהוג, למעט מלגזה חשמלית כאמור.

בהתאם לכך גם לא הופקד רישיון הנהיגה של המשיב בבית המשפט.

בית המשפט נוקט כדבר שבשגרה דרך זו, כל אימת שהמשיב מצוי בתנאים מגבילים ואין טעם בהוראת פסילה גורפת, אלא בתנאים המונעים מן המשיב לנהוג סוגי רכב מסויימים כפי שארע בעניין זה.