מ"ת 32668-01-15 מדינת ישראל נ' לנקרי(עציר)

1.בפניי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים").

רקע

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין ; היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; התנהגות פרועה במקום ציבורי , עבירה לפי סעיף 261(א)(1) לחוק העונשין.

3.עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי ביום 12.1.2015 בשעה 23:50 הגיע המשיב לחנות הידועה בשם "הפיצוציה של ניני", צעק, קילל דחף ואיים על נוכחים במקום. כתב האישום מייחס בהמשך כי המשיב גרם נזק לרכוש במזיד וכן תקף וגרם לחבלות של ממש.

טענות הצדדים

4.ב"כ המבקשת עותרת להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, תוך שהיא מציינת כי לא ניתן לשחררו בחלופה אשר אינה מאיינת את מסוכנותו של המשיב.

5.ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר ועתר לשחרר את המשיב בחלופת מעצר בבית אמו בפיקוח אמו ואשתו.

דיון:

6.בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, עליו לבחון את שאלת קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

7.ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, על כן על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופת מעצר בהתאם לסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים.