מ"ת 2986-09-15 מדינת ישראל נ' שופאניה

המשיב בבקשה דנן נעצר ביום 12.9.15 בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ושוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא, בהתאם להחלטתי מיום 13.10 והחלטת בית המחוזי מיום 14.10.

כעת הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בה הוא עותר לאפשר לו יציאה מביתו לשם ביצוע עבודות שירות שהוטלו עליו בגזר דין קודם.

העילות הקבועות בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), לשם עיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר או לשחרור, הן: התגלותן של עובדות חדשות, השתנות נסיבות או חלוף זמן ניכר מיום מתן ההחלטה.

דומה שאין מחלוקת כי שתי העילות הראשונות אינן מתקיימות במקרה דנן. העובדה כי על הנאשם נגזר עונש של עבודות שירות אותו אמור היה להתחיל לרצות בחודש אוקטובר, הייתה ידועה היטב בעת הדיונים הקודמים בתיק ואינה בגדר עובדה שהתגלתה או נסיבה שהשתנתה.

כמו כן ספק אם ניתן לומר שהזמן שחלף מאז ההחלטה הקודמת, כחודשיים ימים, מצדיק את שינוי ההחלטה.

המשיב הודה בעבירה המיוחסת לו בתיק זה, הורשע ולבקשתו הופנה לשירות המבחן. אכן המועד הצפוי לסיום ההליך אינו קרוב והוא קבוע לחודש מאי 2016, אולם סבורני כי יש להבחין בין מועד סיום רחוק של תיק בו כופר משיב באשמה, ועומדת לו חזקת החפות, ובין מועד רחוק שנקבע לבקשת המשיב – לאחר הרשעתו – לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו.

ב"כ המשיב ביקש להסתמך בטיעוניו על החלטות שניתנו בהקשר של קביעת מועד שמיעה רחוק לתיק, אולם לדעתי מדובר כאמור בסוגייה שונה, כאשר האבחנה המהותית היא בין עניינו של נאשם שאשמתו טרם התבררה לבין מי שכבר הורשע בדין.

החלטתי לשחרור המשיב ניתנה למרות היות המקרה "גבולי". לא קיבלתי את החלופה הראשונית שהוצעה וביקשתי תסקיר מעצר, וזאת לנוכח התרשמותי מסיכון גבוה לחזרה על העבירה. בסופו של דבר לא הוגש תסקיר, עקב עומס העבודה על שירות המבחן ובקשת דחייה, והחלטתי לשחרר את המשיב תוך קביעת ארבעה מפקחים, שניים בו-זמנית, וקביעת ערבויות נוספות להפחתת הסיכון.