מ"ת 2986-09-15 מדינת ישראל נ' שופאניה(עציר)

בהמשך להחלטות והדיונים הקודמים בתיק זה, החלטתי לשחרר את המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים, כפי שיפורט להלן.

המשיב הודה והורשע בעבירה של נהיגה בפסילה, וזאת כאשר מעל ראשו מרחף עונש מאסר מותנה משמעותי וכאשר העבירה בוצעה בין מועד גזר הדין הקודם 31.5.15, והמועד בו אמור היה להתחיל בעבודות שירות בגין אותה עבירה קודמת. דהיינו בשלב זה לכאורה דומה כי על המשיב לרצות עונש מאסר לא קצר המורכב לפחות מעונש עבודות השירות ועונש המאסר המותנה.

המדובר בעבירה חוזרת של המשיב, אשר אינו מחזיק ברשיון נהיגה מזה שנים ארוכות והוא מגלה בהתנהגותו זלזול בשלטון החוק ובהוראות הרשויות אשר אסרו עליו את הנהיגה. יתרה מכך, בדיונים בפניי גילה המשיב כי לא הפנים את חומרת התנהגותו, וחזר פעם אחר פעם על כך שהנהיגה אשר "רק בכפר" ובטרקטור והוא לא "נסע לבילוי".

כידוע לא בנקל יש להורות על מעצרו של מי שמיוחסת לו עבירת תעבורה, אולם עבירה של נהיגה בפסילה אינה עבירת תעבורה גרידא, אלא כאמור לעיל, זלזול בהוראות החוק ובית המשפט. מקל וחומר שהדבר מדבר בעד עצמו כאשר העבירה חוזרת על עצמה כמו במקרה של המשיב דנן.

בדיון הקדום הוצעה חלופה שלא נמצאה ראויה בעיני, של פיקוח באמצעות אשתו ואחותו של המשיב, אשר לא נמצאו בעיני כדמויות סמכותיות שיכולות להטיל מרות כלשהי על המשיב. לפיכך הפניתי את המשיב לשירות המבחן לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן לא השלים את התסקיר מפאת עומס העבודה וביקש דחייה של כשבועיים וחצי נוספים עד לאחר יום 28.10.

בדיון שנערך אתמול הציע הסנגור חלופה אחרת, פיקוח באמצעות שני אחיו של המשיב, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון לקבלה.

סבורני כי אין להתעלם מהעובדה כי המשיב שוהה במעצר יותר מחודש ימים, מאז יום 12.9, לרבות בתקופת חג אל-אדחא, אותו בילה הרחק מבני משפחתו, ואינני רואה מקום לדחייה נוספת כבקשת שירות המבחן לצורך בחינת חלופות. כפי שטען הסנגור, וכפי שנקבע בפסיקה, התמשכות ההליך והשהייה במעצר משנים את נקודת האיזון והעדפת בחינת החלופה על פני המתנה נוספת לתסקיר המבחן.

כאמור לעיל, המשיב ממעיט בחומרת התנהגותו, ואני מקבל עמדת המבקשת כי יש בכך כדי להצביע על מסוכנות גבוהה יחסית לחזרה על העבירה. שקלתי אם אין בכך סיבה לדחיית החלופה, אולם בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי גם אם המשיב אינו מקבל שביצע עבירה חמורה, אין להתעלם מהעובדה שהודה בעבירה וכאשר קיימת חלופה ראויה – לפי התרשמותי – אשר תמנע ממנו יציאה מביתו, המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור הרחב נמוכה עד מאוד.

כפי שכבר נפסק לא אחת, אין חלופת מעצר שהינה "הרמטית", אולם כאשר המסוכנות הטמונה באדם הינה בנהיגתו, אין חולק כי אם ישהה בתנאים של מעצר בית מלא ולא יצא את ביתו - תאויין מסוכנות זו. סבורני כי בשלב זה הבין המשיב והבינו בני משפחתו את חומרת התסבוכת אליה נקלע, ויעשו את הדרוש למנוע ממנו להפר את תנאי השחרור, כך שלא יוכל לחזור על מעשיו.