מדינת ישראל נ' אבו אסעד(עציר) ואח'

1.בפני בקשתו של מר שאדי אסעד, העצור עד תום ההליכים, לעיון חוזר.

2. נגד המבקש ואדם נוסף (אחמד אבו אסעד, להלן: אחמד) הוגש כתב אישום בגין אחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

במסגרת בקשה מיום 12.2.2017 להארכת מעצר ימים נוכח הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הוריתי על שחרורם של המבקש ושל אחמד (מ"י 6946-02-17, 6935-02-17 מדינת ישראל נ' אבו אסעד (12.2.2017)). בעררה של המדינה על אותה החלטה, נדחה הערר בענין אחמד, והתקבל הערר בענין המבקש אשר הותר במעצר (עמ"י 24196-02-17, 24214-02-17 מדינת ישראל נ' אבו אסעד (12.2.2017)).

לאחר הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את אחמד, שהיה כאמור משוחרר בתנאים, וכן את המבקש העצור, עד לתום ההליכים. הבקשה לעצור את אחמד עד תום ההליכים, תוך החזרתו משחרור בתנאים, נדחתה (מ"ת 29775-02-17 מדינת ישראל נ' אבו אסעד (19.2.2017)).

לאחר שנדחתה הבקשה לעצור את אחמד עד תום ההליכים, הסכים סניגורו דאז של שני הנאשמים, עו"ד אלבר מני (שהוא כיום הסנגור של אחמד בלבד ולהלן: הסנגור הקודם), כי המבקש ייעצר עד לתום ההליכים, בכפוף לזכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר בתנאים עליהם אעמוד בהמשך.

3.ביום 4.4.2017 הגיש המבקש את הבקשה שבפני לעיון חוזר, באמצעות הסנגור הנוכחי. לטענת הסנגור, קיימת הסכמה לפיה הראיות בתיק מצביעות על כך שהמבקש קיבל לידיו חפץ, אותו הוא בחן והוציא מן החנות בו שהו שני הנאשמים, תוך הנחתו מתחת לכל רכב חונה על המדרכה. נטען כי מדובר בהחזקה טכנית וקצרה מאד בזמן של נשק שאין בה משום חזקה משמעותית בבחינת שליטה בכלי הנשק, "וזאת עוד בטרם ייבחנו אפשרויות ולפיהן המבקש ביקש להיפטר מכל מגע או קשר עם הנשק מרגע שהבין כי מדובר בנשק". נטען כי בהחלטתו הנזכרת של מותב זה בשלב הצהרת תובע, נמצאו הסתייגויות שהצדיקו שחרור. הסנגור טוען שהערר על שחרורו של המבקש באותו שלב התקבל בהסכמת הסנגור הקודם.

עוד מפנה הסנגור לקביעת בית משפט זה בהחלטה מיום 6.3.2017 (בעניינו של אחמד) לפיה העבירה המיוחסת בכתב האישום מצויה ברף המתון של עבירות הנשק.

לטענת הסנגור, עניינם של שני הנאשמים אמנם מצריך התייחסות שונה. אך זאת, לא בשל המעשים המיוחסים בכתב האישום, שכן לטענתו אלו זהים ביחס לשניהם, אלא בשל עברו של המבקש לרבות מאסר על-תנאי שאפשר ויהא בר הפעלה בתיק זה. נטען כי עברו של אדם אינו מעלה או מוריד מעילות המעצר בענין שותפו. נטען כי אפליית המבקש בשל עברו הפלילי נוגדת את הלכות בית המשפט. בדיון בבקשה הבהיר הסנגור טענה זו: הטענה היא, שכאשר התקבל הערר על שחרור המבקש נוכח הצהרת תובע, בית המשפט המחוזי אבחן בינו לבין אחמד נוכח עברו. הסנגור עוד הוסיף בדיון כי הנתונים שמסרה המשטרה בענין עברו של המבקש לפיהם יש נגדו 6 תיקים לא היתה מבוססת, שכן יש לו תיק בשנת 2009 ונדון בשנת 2012 כאשר היה קטין (פרוטוקול 6.4.2017 ע' 14 ש' 6-7).

עוד טוען הסנגור כי חלפה תקופה לא מבוטלת מאז מעצרו של המבקש, נתון התורם להבנתו שיהיה עליו לשמור מכל משמר על כל תנאי מתנאי שחרור. המבקש מציע חלופת מעצר בדמות מעצר בבית הוריו ובפיקוחם, בכפר כנא.