מ"ת 29408-10-15

כללי

1.בפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, וזאת לאחר שכתב האישום שהוגש נגדם מייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), יידוי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה, עבירה לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382א יחד עם סעיפים 379 ו-380 לחוק העונשין, חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, והחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (עבירה זו מיוחסת רק למשיב 1).

2.על פי עובדות כתב האישום, המשיבים ואחרים קשרו קשר לפגוע בעומר ג'ברין (להלן - עומר), חאלד אגבריה (להלן - חאלד), איברהים ג'ברין (להלן - איברהים) וחמזה ג'ברין (להלן - חמזה), וזאת ללא כל סיבה. נטען כי הנאשמים נתקלו בעומר וחאלד בעודם אוכלים במסעדה, וקשרו קשר, ביחד עם אחרים לפגוע בהם. בסמוך ליציאתם מהמסעדה, הגיעו המשיבים בצוותא עם אחרים (החבורה מנתה כ-10 אנשים), ברכבו של נאשם 1 וברכב נוסף, כשהם מצוידים באבנים גדולות, מוטות ברזל, שרשראות ברזל, פטיש, גז מדמיע ואלה מעץ. עומר יצא מהמסעדה, נכנס לרכבו מסוג פורד והחל לנסוע וכך עשה גם חאלד, שנכנס לרכבו מסוג פיאט. בשלב זה, ולאחר שעומר החל בנסיעה, יידה משיב 1 אבן גדולה לעבר רכבו אשר פגעה בשמשת הרכב וניפצה אותה. בהמשך, השליכו המשיבים והאחרים אבנים גדולות לעבר רכבו של חאלד וגם שמשת רכבו נופצה. בהמשך, המשיבים רצו לעבר חמזה ואיברהים שעדיין ישבו במסעדה והחלו לתקוף אותם באמצעות כלי התקיפה שהביאו עמם. אחד מהאחרים היכה את חמזה בעורפו באמצעות מוט ברזל, ובהמשך - המשיכה החבורה להכות את חמזה ואיברהים בכל חלקי גופם. משיב 2 אף ריסס את פניו של חמזה בגז מדמיע. חמזה ואיברהים הצליחו להימלט מהמסעדה, הסתתרו בבניין סמוך והזעיקו את המשטרה. כתוצאה ממעשיהם של המשיבים והאחרים, נגרמו לחמזה חבלות בפניו, בבטנו, בברך ימין וכן נגרם לו שבר במרפק שמאל. חמזה נותח ובוצע שחזור פתוח לשבר.

המחלוקת

3.במהלך הדיון נשמעו טענות הצדדים ביחס לתשתית הראייתית ותיק החקירה נמסר לעיוני.

4.ב"כ המשיבים הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לשני המשיבים, אולם טען כי קיימת חולשה ראייתית משמעותית המצדיקה את שחרורם או לחילופין – הפנייתם לשירות המבחן על מנת שייערכו תסקירים בעניינם. כך נטען כי אין בנמצא די ראיות לטענה כי משיב 1 זרק אבן אשר ניפצה את שמשת רכבו של עומר, וכך נטען כי חלקו של משיב 2, על פי הראיות שהציגה התביעה, אינו דומיננטי.

דיון והכרעה

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת לשלב זה של ההליך. אותם קשיים אליהם התייחס ב"כ המשיבים בטיעונו, אינם עולים כדי חולשה ראייתית משמעותית, כפי שביקש שאקבע.