מ"ת 29077-07-16 מדינת ישראל נ' א'(עציר)

מבוא

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרת הוראה חוקית, שהיא החלטה בדבר מעצר בית מלא בתיק אחר, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, החזקת סמים לצריכה עצמית והחזקת סכין.

    

2. במקביל הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

    

   טיעוני הצדדים

3. הסניגור הסכים כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לכל העבירות המיוחסות למשיב, וכן כי אם יידחו טענותיו המשפטיות, הרי שמתקיימות גם עילות המעצר.

    

4. התובע טען כי המאשימה פעלה בסמכות ובהתאם לנהלים, וכי לבית המשפט קמה סמכות הן עניינית והן מקומית לדון בבקשה. נוכח הסכמת הסניגור לקיומן של ראיות, ובהתקיים סמכות, גם לעילות, ובשל העדרה של חלופת מעצר, בקש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

    

5. הסניגור טען כי לבית משפט אין סמכות לדון בבקשה זו ככל שהיא נוגעת להפרת התנאים שנקבעו ע"י בית המשפט לנוער, משום שהיה מקום להגישה לבית המשפט לנוער, שקבע את התנאים בשלב בו המשיב היה עדיין קטין.

   טענה נוספת נוגעת למהות הבקשה, כשלדעת הסניגור היה על התביעה להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט לנוער ולא כתב אישום ובקשה למעצר בבית משפט השלום.

   טענתו השלישית היא כי הפרת התנאים היתה בבית עוזיה שבסכמות מחוז דרום, שם היה המשיב נתון במעצר בית ושם הפר את התנאים. לכן הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בבאר שבע ולא לבית המשפט בנצרת.