קביעת ראיות לכאורה ועילות מעצר מסוג מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ולפיו המשיב היה נתון במעצר בנסיבות המתוארות בתיק זה.

המתלוננים בתיק דנן הינם עדי תביעה בעניינו של המשיב בתיק אחר, ושעה שהמשיב היה נתון במעצר בגין התיק האחר, הגיעו לידיו מספרי טלפון של עדי תביעה בתיק האחר, לרבות המתלוננים.

לפי האישום הראשון, ביום 11/12/16 התקשר המשיב מבית המעצר אל המתלונן, אמר לו אם הוא היחיד ש"פתח עליו", בגללו הוא יושב בכלא, ובכוונתו לשלוח לו אנשים הביתה, ודרש כי המתלונן "יזרים" כספים לאותם אנשים. עוד הוסיף המשיב לפי כתב האישום, כי יש לו "מישהו" בחוץ שממתין "לפוצץ" את המתלונן במכות וצעק ש"יזיין אותו". עוד הוסיף המשיב, לכאורה, כי יקדיש את כל חיו שיסבול (המתלונן – ג.א.), ו"תיזהר ללכת עם זה למשטרה".

באישום זה מיוחסות למשיב עבירות של איומים והטרדת עד.

באישום השני נטען כי המשיב התקשר אל המתלוננת, עדת תביעה בתיק האחר, אמר לה "שלום לך מתוקה" והוסיף "כבר שכחת את הקול שלי".

בגין אישום זה מיוחסת למשיב עבירה של ניסיון הטרדת עד.

ב"כ המשיב איננו חולק על העובדות המיוחסות למרשו, איננו חולק על כך שהאישום הראשון מקים ראיות לכאורה לעבירת איומים, והמחלוקת נוגעת לפרשנות המשפטית של העבירה - הטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

המבקשת סבורה כי חומר החקירה שנאסף בתיק מקים ראיות לכאורה למלוא המיוחס למשיב בכתב האישום, ומבקשת כי בית המשפט יקבע קיומן של עילות מעצר מסוג מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט.

באישום הראשון, כמפורט לעיל, אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לעבירת איומים. האיומים הנטענים בוצעו לכאורה כלפי עד תביעה בתיק אחר בו המשיב מואשם. מדובר באיומים בוטים, קשים, העולים כדי סחיטה באיומים לכאורה, שעה שהמשיב דורש מן המתלונן כסף. האיומים הללו באים, לכאורה, בעקבות העובדה שהמתלונן מסר הודעה במשטרה כנגד המשיב, וכלשונו של המשיב "פתח עליו". לשיטתי, עבירת האיומים המיוחסת למשיב מקימה מניה וביה עבירה של שיבוש מהלכי משפט וכן עבירה של הטרדת עד.