מ"ת 28900-02-15 מדינת ישראל נ' א'(עציר)

לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה ואיומים כלפי בת זוגתו.

מעובדות כתב האישום עולה, כי במהלך התקופה הרלבנטית היו הנאשם והמתלוננת בני זוג וניהלו מערכת יחסים במהלכה התגורר הנאשם לסירוגין בבית המתלוננת במעלה אדומים ובבית אמו בבאר שבע. לשניים ילד משותף בן כשלושה חודשים, ומזה כשנה וחצי שהנאשם מצוי בהליך גמילה מסמים ונוטל תחליף סם. למתלוננת שבעה ילדים נוספים מבעלה לשעבר.

על פי המתואר בכתב האישום, במהלך חודש דצמבר 2014 במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק בעת ששהו הנאשם והמתלוננת בבית אמו של הנאשם בבאר שבע, תפס האחרון את המתלוננת, זרק אותה על המיטה, משך בשערה והיכה אותה באגרופים, תוך שהוא מאיים עליה: "אני רצחתי שלושה אנשים, את תהיי הרביעית" (אישום ראשון). בהזדמנות אחרת במהלך אותו חודש, נטל הנאשם את מכשיר הפלאפון שלו ודחף אותו בחוזקה לפניה של המתלוננת, בנוכחות בתה בת ה-7, לאחר שהמתלוננת הבחינה כי הוא שולח הודעות ממכשירו הנייד ואמרה לבתה "אל תפריעי לו לדבר עם החברות שלו". בהמשך, בעומדם בתחנת אוטובוס התגלע בין השניים ויכוח נוסף, והנאשם קירב סיגריה שהחזיק בידו לפניה של המתלוננת. המתלוננת החלה לבכות ומשהגיע האוטובוס לתחנה תפס הנאשם בידה וגרר אותה לתוך האוטובוס, באומרו לה כי היא חולת נפש (אישום שני). כחודש עובר לאירועים הנ"ל, בבית אמו של הנאשם בבאר שבע, הרים הנאשם צנצנת זכוכית ושבר אותה, זאת בתגובה לשאלת המתלוננת עם מי הוא משוחח בפלאפון. המתלוננת רצה לאחד החדרים כאשר אמו של הנאשם חוצצת בינה לבין הנאשם, ובתגובה הרים הנאשם שולחן לעברן באומרו: "אני ארצח את שתיכן. היום יהיה פה רצח" (אישום שלישי). ביום 10/02/14 בשעה 08:30 לערך, לאחר שהנאשם נעצר בעקבות תלונתה של המתלוננת על האירועים הנ"ל, ובעודו ממתין בתחנת המשטרה אמר הנאשם בנוכחות השוטר התורן : "אני יכול להבין גברים שרוצחים את הנשים שלהם", "הייתי צריך להרוג אותה", "הייתי צריך לשסף לה את הגרון", "תאמין לי הייתי הורג אותה ויושב על זה בכיף כי אני יודע שעשיתי משהו אבל היא סתם שקרנית ולא עשיתי שום דבר ואני סתם יושב" (אישום רביעי).

המאשימה טוענת, כי קיימות בידה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם במיוחס לו, הכוללות את הודעות הנאשם והמתלוננת במשטרה, מסרונים מאיימים ששלח הנאשם למתלוננת במהלך התקופה הרלבנטית במכשיר הפלאפון שלו ודו"ח פעולה של השוטר אייל אוחיון (בנוגע לאיומים נשוא האישום הרביעי ששמע מפי הנאשם). כן טענה כי קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית בנוגע לנאשם מכח סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, המתעצמת נוכח חומרת המעשים וטיב האיומים המיוחסים לו, שעיקרם איום על חייה של המתלוננת, אותם לא היסס הנאשם להשמיע אפילו באוזניו של שוטר ובתוך דלת אמותיה של תחנת משטרה.

מנגד טען ב"כ המשיב לחולשתן של הראיות הלכאוריות הקיימות להוכחת אשמתו של הנאשם במיוחס לו, במידה כזו המכרסמת כליל בגרסתה של המתלוננת ומצדיקה לטענתו הרחקתו של המשיב לבית אמו בבאר שבע ללא תנאים מגבילים של מעצר, לפחות עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו. בענין זה טען ב"כ המשיב, כי כתב האישום מושתת בעיקרו על עדותה היחידה של המתלוננת, שהינה עדות תמוהה המעוררת קשיים רבים, שכן המדובר בגרסה כבושה הנוגעת לאירועים "ישנים" שאירעו כחודשיים טרם הגשת התלונה, ואשר הוגשה רק בשל אמירתו של הנאשם למתלוננת כי יפנה לרשויות הרווחה לגבי אופן טיפולה בילדם המשותף. עוד טען ב"כ המשיב , כי ממסרונים ששיגרה המתלוננת לנאשם, אותם חשף הנאשם בפני החוקר במהלך חקירתו, עולה שהמתלוננת היא דווקא זו שנוהגת לאיים על הנאשם ולהקניטו, על רקע קנאה כפייתית שפיתחה כלפיו ועל רקע בעיות נפשיות מהן היא סובלת (בגינן היא אף מטופלת בתרופות פסיכיאטריות) , והא ראיה שבגין איומיה אלו נחקרה המתלוננת באזהרה במשטרה ביום 10/02/15 . קנאה זו, מטעים ב"כ המשיב, היא העומדת גם ברקע החיכוכים המתוארים בכתב האישום, חיכוכים אשר המתלוננת "ניפחה" אותם מעבר לכל פרופורציה תוך שהיא בודה מליבה גם איומים על חייה.

לטענת ב"כ המשיב, האיומים המפורטים בשלושת האישומים הראשונים של כתב האישום - מעולם לא הושמעו על ידי הנאשם. האיומים נשוא האישום הרביעי , לעומת זאת, הושמעו על ידו והנאשם הודה בהם כבר במסגרת הודעתו במשטרה, אך הם נבעו לדבריו מהמצב הפיסי והנפשי הירוד בו היה נתון לאחר שהמתין בתחנת המשטרה כעשר שעות ברציפות ללא שקיבל תחליף הסם שלו, והיה נתון באפיסת כוחות. כן הכחיש הנאשם בחקירתו כי קירב סיגריה לפניה של המתלוננת, כי שבר בפניה צנצנת זכוכית והרים לעברה שולחן . לגבי האירוע המתואר בתחנת האוטובוס - הסביר הנאשם בהודעתו, כי המתלוננת היתה שרויה אותה עת באחד מהתקפי החרדה הרבים בהם היא לוקה כשהיא עצבנית, אשר גורם לה להיות מאובנת ולא לזוז. בעטיו של התקף זה, טען הנאשם, הם החמיצו בעומדם בתחנת האוטובוס שני אוטובוסים, וכשהגיע האוטובוס השלישי הוא פשוט גרר את המתלוננת פנימה כדי שלא יחמיצו גם אותו.

יצוין, כי כנגד הנאשם כתב אישום נוסף תלוי ועומד בגין עבירה של איומים ותקיפה כנגד המתלוננת שהוגש נגדו במאי 2014 בעקבות תלונה שהגישה האחרונה נגדו חודש קודם לכן, וכי עברו הפלילי כולל חמש הרשעות בעבירות של החזקה וסחר בסם ובעבירות רכוש שונות.

דיון והכרעה

אכן, מידת הנכונות להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר תלויה במידה רבה בעוצמתן של

הראיות לכאורה הקיימות נגדו, כמו גם בעוצמתה של עילת המעצר שקמה נגדו. עמד על כך כב'

השופט עמית בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל בקובעו: