מ"ת 27776-06-16 משטרת ישראל תביעות- שלוחת טבריה נ' לוי(אסיר)

לפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.בכתב האישום מיוחסות למשיב ביצוע עבירות של איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק.

2.מכתב האישום עולה כי בין החודשים אפריל ועד אוגוסט 2015, ניהל המשיב מערכת זוגית עם גב' ע.ו. (להלן: "המתלוננת") בעוד המשיב נשוי לאחרת. לאחר שנודע למתלוננת כי המשיב נשוי היא ביקשה לסיים את הקשר.

3.בתאריך 8.6.16 סמוך לשעה 18:00, התקשר המשיב למתלוננת ואיים לפגוע בה שלא כדין, באומרו לה או שאנחנו ביחד או שאנחנו מתים ביחד אני בא לראות אותך אין לי בעיה שיעצרו אותי. בתחילת חודש יוני 2016, איים המשיב על המתלוננת, באמצעות מכשיר פלאפון, באומרו: "לא יעזור לך עד שנהיה ביחד, תוך שבוע אם אני אהיה בחוץ אני אביא אותך על מגש אני אתן לך כסף לחלקה בבית עלמין". כשלושה חודשים לערך עובר ליום 9.6.16, בעשרות הזדמנויות שונות, השתמש המשיב במתקן בזק על מנת להטריד את המתלוננת, בכך ששלח לה הודעות בתוכנות שונות בפלאפון וחייג עשרות פעמים ממספר מזוהה ובלתי מזוהה.

4.לנוכח האמור, נעצר המשיב על ידי המשטרה ביום 9.6.16 וכעת המבקשת עותרת למעצרו עד תום הליכי משפטו.

טענות המבקשת :

5.המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ביצוע העבירות על ידי המשיב, לרבות הודעת המתלוננת; צילומי מסך של הודעות ושיחות נכנסות; הודאת המשיב כי אכן יצר קשר עם המתלוננת כאמור, אך זאת מכיוון שהמתלוננת חייבת לו כסף.

6.עוד נטען, כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר לאור העובדה כי בתרמית ותחבולה הכיר את המתלוננת באומרו לה כי הינו גרוש. השניים ניהלו מערכת יחסים זוגית למשך 4 חודשים, עד אשר נודע למתלוננת כי המשיב נשוי ולכן ביקשה להיפרד ממנו. מרגע זה הפך המשיב את חייה לסיוט. מסוכנות המשיב נלמדת מן המעשים עצמם וכן מעברו הכולל הרשעות קודמות, מאסר מותנה בר הפעלה וכן תיק נוסף המייחס לו עבירות דומות, דבר אשר לא הרתיעו. על כן, סבורה המבקשת כי אין בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרת המעצר ולכן יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

טיעוני ב"כ המשיב :

7.ב"כ המשיב, עו"ד אלכביר, טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, חקירת המשטרה במקרה זה הייתה מגמתית ורשלנית. המשטרה, לדבריו, בחנה אך את טענותיה של המתלוננת וזנחה לחלוטין את גרסתו וטענותיו של המשיב לפיהן אף המתלוננת איימה עליו ועל אשתו בתקופה האמורה, לאחר שנודע לה שהוא נשוי, ואף שלחה לו הודעות מאיימות ברוח זו. לדבריו, המשטרה אף נמנעה מלבדוק את מכשיר הפלאפון של המשיב עצמו, נמנעה מלזמן את אשת המשיב לחקירה כדי לברר עמה את טענות המשיב בדבר איומים מצד המתלוננת כלפיהם ובחרה לקבל את צילומי ההודעות שמסרה המתלוננת בלבד, אף זאת באופן סלקטיבי. לדבריו, המשיב מכחיש את המיוחס לו וטוען כי תלונת המתלוננת נולדה לנוכח סירובה להחזיר לו סכום כסף שהיא חבה לו.

8.באשר לעילת המעצר, אכן, כנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום בגין עבירות דומות כלפי המתלוננת אך בתיק זה המשיב משוחרר וטרם החלו בשמיעת הראיות. חומר הראיות והחקירה המגמתית בתיק שלפנינו אינם מצדיקים הותרת המשיב במעצר עד תום ההליכים. את מסוכנותו, אם קיימת, ניתן לאיין בחלופת מעצר, בתנאים מגבילים ובערבויות מתאימות. הסנגור הוסיף והדגיש כי המתלוננת מתגוררת ב***** , כך שניתן למנוע מהמשיב לצאת מתחומי העיר **** או ליצור עמה כל קשר, בפיקוח אשתו.

ראיות לכאורה :

9.בית-המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת המשיב מעבר לכל ספק סביר (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148).

10.עיינתי בחומר הראיות, לרבות בהודעות הכתובות ובעימות שנערך בין המשיב למתלוננת. מן הראיות עולה התמונה הבאה:

המתלוננת נחקרה בתאריך 9.6.16. בחקירתה מסרה כי לאחר 4 חודשי זוגיות עם המשיב, עת נודע לה שהוא נשוי, ביקשה להיפרד ממנו. לאחר דרישתה כאמור, אירעו אירועים שונים אשר הובילו למעצרו של המשיב. לדבריה, מאז אותם אירועים המשיב לא מפסיק להטריד אותה בטלפון באמצעות שיחות, הודעות ואף בפייסבוק. המשיב מתעקש להיות איתה ואף אמר לה שעד יומו האחרון הוא יילחם עליה ואתמול אף אמר לה: "או שאנחנו ביחד או שאנחנו מתים ביחד". לשאלה האם במהלך הזמן שחלף המשיב הגיע אליה, השיבה שלא ראתה אותו מזה ארבעה חודשים. לדבריה, האיומים החריפו בשבועיים האחרונים, והוא אף אמר לה שתוך שבוע היא אצלו על מגש ושייתן לה כסף לחלקה בבית עלמין. לדבריה, לא הוציאה צו הרחקה כנגדו מכיוון שלא פחדה עד אתמול, כאשר אמר לה או שאנחנו יחד או שאנחנו מתים יחד. סיפרה לאחיותיה על כך ולבן זוגה הנוכחי.