מדינת ישראל נ' ב. (עציר)

בפניי בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים ותקיפה כלפי המתלוננת – אשתו.

על פי כתב האישום ביום 17.4.17, עת שהו השניים בבית הוריו של המשיב, פרץ ויכוח בין השניים בעניין הרגלי הרחיצה של בנם התינוק. נטען, כי המשיב תקף את המתלוננת בכך שהשכיב אותה על מיטה, בעט בה, סטר לה על פניה מספר פעמים ואחז בצווארה בכח. בהמשך, דרש מהמתלוננת לעזוב את המקום אך היא סירבה לצאת ללא התינוק. המשיב דחף את המתלוננת בחוזקה לעבר הדלת אז יצאה מהחדר וביקשה את סיוע בני משפחתו. לאחר התערבות בני המשפחה נמסר התינוק לידי המתלוננת והיא עזבה את המקום. באותו מעמד, זרק המשיב בקבוק לעבר המתלוננת. כן איים המשיב על המתלוננת ש"יעשה לה שחר" וש"ירצח אותה".

עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 5.4.17 בעת שהיתה יחד עם המשיב באיוע באולם אירועים, פרץ ויכוח בין השניים והמתלוננת עזבה את המקום. נטען, כי המשיב בא בעקבותיה ותקף אותה בכך שאחז בחוזקה בידה והניח למתלוננת רק בעקבות התערבות אנשים שהיו במקום. בהמשך, איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לה "עופי לאוטו, היום את מתה" והיכה אותה בעת שהיו ברכב בכך שהיכה אותה ואיים עליה תוך שאחז בסכין.

המדינה עותרת למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בשים לב למסוכנות העולה ממעשיו ולחזקת המסוכנות בעניינו. כן מפנה המדינה לרישום פלילי קודם בגין עבירת אלימות במשפחה כלפי בת זוג אחרת.

במעמד הדיון נטען לחולשה בתשתית הראייתית. טענות ב"כ המשיב, בתמצית, הן:

• בפנייה למוקד טענה המתלוננת כי היא "שרוטה כולה" והאלימות המתוארת על ידה צריכה היתה להותיר חבלות ואולם אין בתיק כל אינדיקציה לקיומן של חבלות ונפל פגם בחקירה בכך שהחוקר לא התעכב בנושא זה.

• בשונה מטענת המדינה, אין בעדויות בני המשפחה שנכחו בבית לחזק את הטענה לתקיפת המתלוננת, להבדיל מויכוח קולני וסערת רגשות שאינה חריגה.

• אמו של המשיב מסרה בחקירה שהבחינה בסימני אלימות על המשיב ואולם המשטרה התעלמה מכך.

• לגבי האירוע מיום 5.4.17 אין מחלוקת שהיה אירוע אך אין כל חיזוק לטענה כי המשיב נהג באלימות. בנוסף, מדובר בתלונה כבושה.