מ"ת 27083-05-15 מדינת ישראל נ' ר'

לפני בקשה לשנות ולהקל בתנאי השחרור אשר הושתו על המשיב. כנגד המשיב הוגש, בתאריך 14.5.15, כתב אישום שייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק) וכן איומים, לפי סעיף 192 לחוק (2 מקרים), והכל בהקשר לאירוע מתאריך 08.5.15 בשעות הצהריים, אז על פי הנטען הגיע המתלונן (ז.ל., שהינו יליד 1957) לבית זוגו שהתגוררה אותה עת בצמוד לבית המשיב בחדרה. המתלונן הגיע לבית בת הזוג ברכבו והמתין לבת הזוג כאשר מרכבו בוקעת מוזיקה. משום כך, יצא המשיב מביתו והורה למתלונן "לכבות" את המוזיקה כשהוא מקלל אותו. המתלונן סירב לעשות כן ואף קילל חזרה את המשיב ובתגובה לכך איים המשיב על המתלונן כי "ישב עליו שבעה" ומיד בהמשך היכה אותו באגרופים ובבעיטות כאשר המתלונן שכוב על הארץ. בהמשך, נעמד המתלונן על רגליו אך סירב לעזוב את המקום. בתגובה לכך נטל המשיב מחצר הבית מוט ברזל והיכה את המתלונן בכל חלקי גופו תוך שהוא גורם לו לשבר בגולגולת ושבר בכתף.

עיון בחומר החקירה מעלה, כי קיימות ראיות לכאורה לנטען כנגד המשיב. למעשה, לא היתה על כך מחלוקת בין הצדדים הגם שב"כ המשיב העלה השגות שונות בהן חזר על גרסת המשיב, שתוצג להלן, כי הוא זה שהותקף בתחילת האירוע על ידי המתלונן וכי גם האחרון לא טמן ידו בצלחת.

בקצרה, טען המשיב (וכך גם גרסת רעייתו שהיתה עדה לחלקים של האירוע) היתה כי המתלונן הוא זה שרצה לתקוף תחילה את המשיב בכך שהחזיק במברג (טסטר) בידו, והמשיב, לפי אותה טענה, רק ניסה להתגונן.

עולה מהראיות כי המתלונן והמשיב התגוררו בשתי דירות של בית דו משפחתי. לטענת המשיב, הגיע המתלונן לבקר את חברתו (המתגוררת בבית הצמוד), כשמרכבו בוקעת מוזיקה בעוצמה גבוהה. המתלונן סירב להנמיך את המוזיקה ואף השיב בטון מזלזל. וכך תיאר זאת המשיב:"... ואז הוא (המתלונן – י.ל.) בנפנוף עם יד שמאל שלו כשהוא בתוך האוטו אומר לי 'לא רוצה להנמיך מה תעשה לי' ואז אמרתי לו 'יאללה יאללה תיסע תתקדם עם הווליום שלך' ואז כבר הייתי עם הגב לכיוון שלו הייתי עם הפנים לכיוון הבית, וכל זה מלווה בקללות שלו, ואז שמעתי את הדלת של הרכב שלו נפתחת, הסתובבתי אליו סובבתי את הראש ואני רואה אותו יוצא לי עם מברג טסטר כזה בצבע צהוב... הוא התקרב לכיוון שלי ובכל מיני קללות ואיומים שהוא מלווה אותי, תפסתי לו את המברג ודחפתי אותו בעוצמה, הוא נפל על הרכב שלי על המכסה מנוע והתגלגל אחורה... נמשכו עוד כמה דחיפות ... אני התחננתי בפניו שיכנס לאוטו וייסע ואז הוא היה מלא דם ונעמד ליד האוטו שלו... כמובן המשיך לקלל אותי.." (הודעת המשיב מיום 08.5.15 שורות 11-24). המשיב אישר כי הוא החזיק בידו צינור ברזל אותו מצא בחצר ואותו נטל לידו , לדבריו, לאחר שהוא דחף את המתלונן.

גרסת המתלונן היתה קוטבית לגרסת המשיב. המתלונן אישר שהוא נכנס עם רכבו לחניית הבית המשותף כשהוא שומע מוזיקה, אולם טען כי ההמשך היה כך: "... שמעתי מוזיקה. תוך כדי שהחניתי את האוטו הבן אדם יצא אחוז אמוק מהבית ואמר לי 'יא בן זונה תסגור את המערכת, יא בן זונה יש לי ילדים קטנים...' ואני אמרתי לו 'למה את המדבר ככה, יא בן זונה', אמרתי לו אני רוצה להיכנס, הוא אמר לי אתה לא נכנס... תכבה את המערכת ואתה לא נכנס לפה... אני ישב עליך שבעה... הייתי בין האוטו לשער הראשי והוא ישר הביא לי בוקסים בעיטות והעיף אותי על המכונית, בעיטות בגב, בצלעות, אני לא הגבתי רק בגלל דבר אחד כי אני עובד בחברת חשמל והיה חשוב לי שאני ימשיך לעבוד במקום העבודה שלי...". (הודעת המתלונן מתאריך 10.5.15). המתלונן תיאר כי בשלב מסוים היתה הפוגה באלימות הפיזית אולם המשיב חזר כשהוא מחזיק מוט ברזל בידו ושוב החל להכותו בכל הגוף. כמו כן, הכחיש המתלונן כי החזיק מברג בידו וציין כי מברג קטן היה תפוס על חולצתו וזאת משום עבודתו כחשמלאי.

אוסיף כי רעייתו של המשיב וחברתו של המתלונן אף הן היו עדות לחלקים מהאירוע וכל אחת תמכה בגרסת בן זוגה או חברהּ.

יחד עם זאת, קשה לומר כי מדובר בתיק של "גרסה מול גרסה" (הגם שגם במצבים שכאלה אין לשלול קיומן של ראיות לכאורה). התיעוד הרפואי תומך בגרסתו של המתלונן ועולה כי לא היה מדובר במאבק כי אם באירוע בו הופעלה אלימות באופן חד צדדי, על פני הדברים, מצידו של המשיב בלבד. אוסיף, כי גם אם יש ממש בגרסת המשיב, וזאת לצורך הדיון בלבד, לא היה כל צורך והכרח במידת האלימות שהפעיל כלפי המתלונן. קיימים בין השניים פערי גודל (המשיב הינו גדל גוף והמתלונן אינו כזה) וכן פערי גיל (המתלונן הינו יליד 1957 בעוד שהמתלונן יליד 1982).

זה המקום לציין, כי המשיב שוחרר בתנאים מגבילים כבר במסגרת מעצר הימים (מעצר בית בבית אחותו בחולון). כתב האישום הוגש כאשר לאור שחרורו. במועד הגשת כתב האישום הוריתי כי התנאים אשר נקבעו במסגרת שחרורו לעיל, ימשיכו לחול עד לאחר שיתקבל תסקיר שירות המבחן.