מ"ת 25598-02-15 מדינת ישראל נ' א'(עציר)

לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ושל תקיפה סתם שבוצעו כלפי רעייתו.

כתב האישום חובק ארבעה אישומים המתפרשים על פני תקופה של כשלושה חודשים.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 06/02/15 בשעה 10:50 או בסמוך לכך בביתם שברחוב ז'בוטינסקי בבית שמש תקף הנאשם את רעייתו (להלן: "המתלוננת) אשר ישבה על הספה, לאחר שאמר לה "תשתקי", והיא השיבה לו כי "יש לה פה ולכן לא תשתוק". בתגובה היכה הנאשם את המתלוננת באגרופים בכל חלקי גופה, תוך שהוא תופס את ידיה ומעקם אותן, זרק לעברה שלט, ואף משך בשערה ותלש קווצת שיערות מראשה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת סימנים כחולים ברגליה, בשתי זרועותיה ובכפות ידיה ונתלשו שערות רבות מראשה (אישום ראשון). בליל 05/02/15 שהה הנאשם מחוץ לבית עד שעה מאוחרת ובתגובה שלחה לו המתלוננת הודעה "אל תבוא" , נעלה את דלת הבית והלכה לישון. בשלב מסוים התעוררה המתלוננת משיחת טלפון של הנאשם וניגשה לפתוח לו את הדלת. או אז היכה הנאשם את המתלוננת באגרופים, תפס את ידיה והשליך עליה בקבוק מלא באוכל לתינוקות, תוך שהוא צועק לעברה : "איך סגרת לי את הדלת, מי את?". בהמשך אף איים הנאשם על המתלוננת באומרו לה: "אני אחסל אותך ויהיה לזה סוף" (אישום שני). כחודש טרם האירוע הנ"ל, בעת שהמתלוננת היתה בחודש התשיעי להריונה, אחז הנאשם בידיה בחוזקה ועיקם אותן וכתוצאה מכך התעקמה האצבע המורה שלה ונגרם לה כאב משמעותי (אישום שלישי). כחודשיים טרם האירוע הנ"ל , באמצע חודש נובמבר 2014, איים הנאשם על המתלוננת באומרו לה: "אני ארצח אותך, אני אגמור אותך" (אישום רביעי).

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, והמחלוקת נסבה סביב שאלת שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר, שיהא בה כדי להפיג מסוכנותו.

לטענת ב"כ הנאשם, יש להורות על שחרורו של הנאשם למעצר בית מלא בבית הוריו בתל אביב, שכן המדובר בחלופה הרמטית המרוחקת גיאוגרפית ממקום ביצוע העבירות, ויהא בה כדי לאיין מסוכנותו של הנאשם, שהינה מסוכנות נקודתית המופנית כלפי המתלוננת בלבד. לדברי הסניגור האב עובד בתחום הנדל"ן ויכול לעבוד גם בשעות הצהריים, ובשעות אלו תוכל אמו של הנאשם (שהינה מהנדסת במשרד מהנדסים) לפקח על הנאשם.

לטענת הסניגור, האלימות המתוארת בכתב האישום מתייחסת לתקופה מוגדרת שכן על אף שכתב האישום חובק ארבעה אישומים, המדובר באירועים שאירעו בהפרש קצר זה מזה, כולם בשלושת החודשים שקדמו להגשת כתב האישום, והם קשורים ככל הנראה בעובדה שלפני כשנה עברה המתלוננת הפלה, כשבוע בלבד לפני מועד הלידה המתוכנן, וטרגדיה זו היוותה נקודת מפנה ביחסיהם של בני הזוג (להם שני ילדים: ילד בן 4 ותינוקת בת חודש). כראיה לכך שאין המדובר באלימות סדרתית ציין הסניגור את עובדת עברו הנקי של הנאשם ואת העובדה כי בני הזוג מתגוררים בצמוד להוריה של המתלוננת, ואלו טענו במשטרה כי לא ידעו על אלימות פיסית כלשהי של הנאשם כלפי בתם, וכי גם האחרונה מעולם לא התלוננה בפניהם על אלימות כזו . גם חווית המעצר שחווה הנאשם לראשונה בחייו, הטעים הסניגור, מהווה גורם המפחית מסוכנותו.

מנגד טענה ב"כ המאשימה, כי המדובר באלימות שיטתית ומתמשכת, אשר מהודעותיה של המתלוננת במשטרה עולה כי היא אפיינה את כל שנות נישואיהם של בני הזוג. מהודעותיה עולה תמונה של פחד רב שחשה המתלוננת מהנאשם לאורך שנים רבות, גם בשל האיומים על חייה שנהג הנאשם להשמיע באוזניה חדשים לבקרים. כך, לא הכחישה המתלוננת טענת הנאשם לפיה במהלך האירוע הראשון המתואר בכתב האישום, היא נטלה סכין מטבח וכיוונה אותו לעברו, בציינה כי באותו אירוע "ראתה את המוות בעיניים". בנסיבות אלו ונוכח אופיין של העבירות, טוענת המבקשת, כי יש להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו, או לכל הפחות להימנע משחרורו לחלופת מעצר ללא קבלת תסקיר שירות מבחן שיעמוד על מידת מסוכנותו.

לטענת ב"כ המאשימה, בפסיקה נקבע לא אחת, כי בעבירות של אלימות במשפחה יש להורות, דרך כלל, על קבלת תסקיר מעצר טרם שחרור נאשם לחלופת מעצר. מנגד, הגיש הסניגור פסיקה הנוגעת לבקשות מעצר עד תום ההליכים בעבירות של אלימות בין בני זוג במסגרתן הורו בתי המשפט על שחרור לחלופת מעצר אף טרם קבלת תסקיר מעצר.

אכן, הכלל הוא כי במקרים של אלימות במשפחה תסקיר שירות מבחן הינו כלי עזר חשוב וחיוני בגיבוש החלטתו של בית המשפט בדבר שחרור של נאשם לחלופת מעצר, נוכח "המימד הפסיכולוגי החזק וההתנהגות הלא רציונאלית, הטבועים בעבירות מסוג זה" (כב' השופט חשין בש"פ 8171/06 עבדלימוב גוארגי נ' מדינת ישראל פיס' 5 להחלטת מיום 24/10/06).

עם זאת, בשורה של החלטות קבע ביהמ"ש העליון, כי אין בכלל האמור כדי למנוע מביהמ"ש מלהורות במקרה המתאים על שחרורו של נאשם בעבירות של אלימות במשפחה לחלופת מעצר, אף ללא הגשת תסקיר. כך למשל ציין כב' השופט ע' פוגלמן בענין עדאל נ' מדינת ישראל: