מ"ת 23433-06-14 מדינת ישראל נ' וארלושקאר(עציר)

בתאריך 12/6/14 הוגש כתב אישום נגד המשיב המייחס לו ביצוע עבירות של - תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז – 1977; 2 עבירות של הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח – 1998; עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982; מעשה מגונה באדם שלא על פי סעיף 345(א) - עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

כל העבירות המיוחסות למשיב בוצעו לכאורה כנגד אותה מתלוננת, עימה היה למשיב קשר קודם, כעולה מחומר הראיות בתיק.

המשיב נעצר ביום 8/6/14 בשעה 00:30. בבוקרו של אותו יום הובא בפני כבוד השופט אמיר דורון אשר הורה על הארכת מעצרו עד ליום 12/6/14.

ב"כ המשיב הגיש ערר לבית המשפט המחוזי על החלטתו של כבוד השופט אמיר דורון. בית המשפט המחוזי דחה את הערר. באותה החלטה נקבע בין היתר כי אין להתעלם מן המסוכנות הנשקפת מן המשיב, נוכח חומר החקירה ונוכח החשד המיוחס. כן נקבע כי יש לבחון מקרוב חלופת מעצר למשיב וזאת כשתסתיים החקירה.

כמפורט לעיל, בתאריך 12/6/14 הוגש כתב אישום. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

בבקשה נטען כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את העבירות המיוחסות לו, כמו כן קמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(1ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 שכן קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחונו של הציבור ושל המתלוננת באם ישוחרר, בשים לב למיוחס לו, ובשים לב כי התנהגותו מצביעה על אובססיה כנגד המתלוננת.