מ"ת 23297-01-17 מדינת ישראל נ' נ.

בפני בקשת הנאשם כי אקבע שאין בתיק זה כל עילת מעצר.

כנגד הנאשם, י.נ., הוגש כתב אישום (ת.פ. 23273-01-17) המייחס לו עבירות של הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (2 עבירות) וכן היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

בהתאם למתואר בכתב האישום, ביום 8/1/17, בסמוך לשעה 18:00 הזיק הנאשם במזיד לרכוש בכך ששבר מספר תריסי חלון בדירת שכנו (המתלונן) בעזרת פטיש, פתח את חלון הדירה ונכנס דרכו פנימה, פסע אל המתלונן שהיה במיטתו ואמר לו "תחביא אותי, תחביא אותי, המשטרה מחפשת אותי".

כמו כן נטען כי באותו היום, בשעה 18:12 נקש המתלונן על חלון דירתה של שכנה אחרת (המתלוננת) פתח את חלון דירתה ונכנס פנימה, כאשר הוא חולף על פניה, ופנה אל עבר חדר השינה.

השכנה יצאה למדרגות וקראה לעזרת השכנים וכששבה לדירתה גילתה כי המתלונן לא שם.

ביום 10.1.17 התקיים דיון בפני כב' השופטת חולתא, לאחר הגשת כתב האישום, בדיון זה – עוד בטרם צילם הסנגור את הראיות בתיק – טען הנאשם באמצעות הסנגור כי:-

"דרך המלך בתיקים כאלה הוא לבקש דחיה כדי ללמוד את חומר הראיות, אבל לטעמי אין פה עבירה בתיק זה. ובוודאי שאין עילת מעצר"