מ"ת 2052-06-15 מדינת ישראל נ' עזאם(עציר)

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית משפט מיום 10.6.15, במסגרתה שוחרר המבקש, בהסכמת המדינה, בהמלצת ביהמ"ש, למעצר בית בתנאים מגבילים.

בבקשה טוען המבקש כי חלף זמן ניכר מאז נשלח למעצר בית. כמו כן, הוא מציין כי לא נרשמו לחובתו הפרות כלשהן והוא הצדיק את האמון שנתן בו ביהמ"ש. המבקש כופר בעובדות כתב האישום ומשפטו עתיד להתחיל בחודש נובמבר 2015. כמו כן, קיימות נסיבות משפחתיות לפיהן אין באפשרותו של המפקח מר עבדול להמשיך ולאפשר למבקש להתגורר בביתו.

בדיון ביקש הסנגור לתקן את הבקשה כך שהמבקש יעבור מביתו של מר עבדול, שם הוא שהה עד כה במעצר בית, ויתגורר בביתו שלו בעוספיה. במעצר הבית יפקחו עליו שני המפקחים שהציע וכן ביקש לאפשר למבקש לצאת לעבודה בפיקוח.

המדינה מסכימה למעבר המבקש ממעצר הבית בו הוא נתון לביתו שלו, אך היא מתנגדת לכל הקלה בתנאי מעצר הבית.

לאחר שבחנתי את הנסיבות, מצאתי כי קיימת עילה לשנות מההחלטה הקודמת ולהקל בתנאי מעצר הבית.

מדובר מלכתחילה בתיק אשר לא הצדיק מעצר ממש, אלא מעצר בית ולכן בדיון הקודם שהתקיים בחודש יוני, המלצתי לצדדים להגיע להסכמה לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר והם קיבלו המלצה זו, ועל יסודה נערכה ההסכמה במסגרתה שוחרר המבקש בתנאים מגבילים. יצוין כי מעצר הבית לא היה מעצר בית מלא, במסגרת ההסכמה אופשר למבקש לעבוד ברפת של מר עבדול, בכל יום, בין השעות 07:00 ועד השעה 17:00. מכאן, שהבקשה דנן אינה שונה באופן מהותי וקיצוני מהתנאים בהם שוחרר מלכתחילה המבקש עצמו, אלא יש בה כדי להרחיב את אפשרויות תעסוקתו של המבקש ויציאתו ממעצר הבית.

בנסיבות שבפניי, ולאור העובדה שחלף פרק זמן שמצדיק שינוי בתנאי המעצר, ובעיקר בשים לב לעובדה שמר עבדול לא יכול עוד לפקח על המבקש, ויש לאפשר למבקש לעבוד ולפרנס את ילדיו בכבוד, אני סבור שיש מקום להקלה המבוקשת, כמובן תוך קביעת תנאים אשר יבטיחו את תכלית מעצר הבית.

לפיכך, אני משנה החלטת ביהמ"ש מיום 10.6.15, כך שהמבקש יהיה במעצר בית בכתובת מגוריו בעוספיה.

על המבקש יפקחו לסירוגין מר ג'מאל עמאר מנסור ********ומר זין אלדין עוסאמה ******** (להלן: "המפקחים").