מ"ת 20378-10-14 מדינת ישראל נ' אל שולי(עציר)

לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נסיון גניבה והחזקת סכין שלא כדין.

על פי כתב האישום, ביום 12/10/14 בשעה 21:00 או בסמוך לכך, במסעדת "רימון" שברחוב לונץ 4 בירושלים ניסה הנאשם לגנוב מכשיר סלולאר מסוג "אייפון 5 " (להלן: "המכשיר") מהמתלונן אשר ישב לסעוד יחד עם רעייתו בסוכה של המסעדה. הנאשם הושיט את ידו מבעד לבד הסוכה וניסה ליטול את המכשיר שהיה מונח על השולחן. משהבחין המתלונן במעשיו של הנאשם, אחז בידו והוציא ממנה את המכשיר. לאחר מכן הוציא המתלונן את ראשו מבעד לבד הסוכה, הישיר מבט לנאשם וזה האחרון החזיר לו חיוך, והחל להימלט מהמקום.

שני עדי ראיה- מר אביתר סלומון ומר אבישי בר-ישי, אשר נכחו בסמוך והבחינו במעשיו של הנאשם, החלו לדלוק אחריו וכעבור זמן קצר תפסוהו ועיכבוהו עד להגעת המשטרה. בחיפוש שנערך לנאשם לאחר מעצרו נתפסה על גופו סכין שידיתה מאולתרת בליפוף איזולירבנד.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, אך טען לחולשתן של הראיות במידה המצדיקה לגישתו שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר בבית אחיו. בדבריו כיוון בעיקר לעדות המוקדמת שנגבתה מהמתלונן (בהיותו תושב חוץ) ביום 15/10/14 (בפני כב' השופט הרבסט), הסותרת לטענתו את ההודעה שמסר המתלונן במשטרה ביום האירוע במספר נקודות מהותיות. כך, בעוד שבהודעתו במשטרה טען המתלונן כי לאחר שהצליח להוציא את מכשיר הפלאפון שלו מידו של הנאשם, הוא (המתלונן) הוציא את ראשו מעבר לבד הסוכה ואז ראה את פניו של הנאשם, הרי שבביהמ"ש העיד המתלונן, לטענת הסניגור, כי הנאשם הוא שהכניס ראשו לתוך הסוכה וכך הצליח להבחין בתווי פניו ; בעוד שבהודעתו במשטרה טען המתלונן כי פתח הכניסה לסוכה היה מכוסה בד, הרי שבביהמ"ש העיד כי היה רווח ברוחב של כמטר לסוכה. בעדותו בביהמ"ש, מטעים ב"כ המשיב, לא ידע המתלונן ליישב סתירות אלו.

עוד טוען ב"כ המשיב , כי הליך תפיסתו וזיהויו של הנאשם ע"י המתלונן כמי שניסה לגנוב את מכשיר הפלאפון שלו היה פגום ולקוי, שכן שני עדי הראיה כלל לא ראו את נסיון הגניבה והחלו לרדוף אחר הנאשם, שאך באקראי נכח שם. לא זו אף זו, בשלב מסוים איבד אחד הרודפים קשר עין עם הנאשם ואיגף אותו לבסוף מצדו השני של הרחוב. לאחר מכן הביאו אותו בפני המתלונן, שעדיין ישב בסוכה, ושאלוהו האם זהו האדם שניסה לגנוב ממנו את מכשירו. הלה אשר ראה כי דובר באדם שנתפס ונעצר השיב בחיוב.

בנוגע לעבירה של החזקת סכין טען ב"כ המשיב, כי מדובר בסכין קטנה המשמשת את הנאשם, כפי שהסביר לשוטרים כבר בעת מעצרו, לצורך הכנת סמים וצריכתם.

מנגד טוענת ב"כ המבקשת, כי קיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, הכוללות את הודעתו של המתלונן במשטרה, את עדותו המוקדמת ואת הודעותיהם של שני עדי הראיה, שהיו עדים לנסיון הגניבה ורדפו אחר הנאשם, תוך שאחד מהם שומר על קשר עין רציף עמו. הסתירות הקיימות לטענתה- אם בכלל- בין עדותו של המתלונן בביהמ"ש לבין הודעתו במשטרה אינן מהותיות, ומכל מקום דינן להיבחן במסגרת ההליך העיקרי, ולא במסגרת ההליך לבחינת קיומה של עילת מעצר. לשיטת ב"כ המאשימה, טיבן של העבירות המיוחסות למשיב ,עברו הפלילי המכביד והתמכרותו לסמים מקימים נגדו עילת מעצר מכח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

הלכה היא, כי בשלב ההחלטה בדבר מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים בית המשפט בוחן רק קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות המבססות אשמה מעל לכל ספק סביר ((ראה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148-149 (1996); בש"פ 10234/08 נאיף אבולקיעאן נ' מדינת ישראל מיום 14/12/08 ; בש"פ 6187/95 מדינת ישראל נ' סלימאן אלעביד מיום 14/10/95, פורסמו באתר "נבו"). עוד נקבע, כי בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות, אלא אם מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (ראה: בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מדינת ישראל מיום 06/10/10 ; בש"פ 8031/08 דוד איטח ואח' נ' מד"י מיום 15/10/08, פורסמו בנבו). בשלב הלכאורי אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראה:בש"פ 385/11 דוד ציון נ' מדינת ישראל מיום 20/01/11, פורסם בנבו).