מ"ת 19508-11-16 מדינת ישראל נ' סייאד(עציר)

כתב האישום ותמצית טיעוני הצדדים

במסגרת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, עניינה של החלטה זו בסוגית ראיות לכאורה.

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו 11 אישומים, שעניינם עבירות גניבה. בשבעה מן האישומים מיוחסת עבירת הגניבה, מכוח סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. בארבעה מן האישומים מיוחסת למשיב עבירת הגניבה בצוותא, מכוח הסעיף האמור וסעיף 29 לחוק הנ"ל (אישומים 5, 8, 10 ו- 11).

בתמצית ייאמר, כי עניינם של כלל האישומים בגניבת פלאפונים מחזקת בעליהן- כולן נשים. הגניבות הנטענות בוצעו בחנויות בגדים או במרכולים, מתוך תיקי הנשים, תיק עגלת תינוק או כיס מעיל.

ב"כ המשיב כופר בכך כי מרשו ביצע עבירה כלשהי מן המיוחס לו.

כאן המקום להבהיר, כי באשר לתשעה מן האישומים (- כולם למעט אישומים 1 ו-7), קיימים בחומר החקירה סרטונים, המתעדים את האירועים הנטענים.

ככלל, נגבו הודעות מן המתלוננות, המזהות את עצמן בסרטונים הרלבנטיים, אך לא הבחינו בזמן אמת בגניבה ובמבצעהּ. המשיב הכחיש בחקירותיו ביצוע עבירות, אך אישר כי הוא שנצפה בכלל הסרטונים. הסניגור אינו כופר כי מרשו הוא המצולם בסרטונים. טענה מרכזית החוזרת כחוט השני היא, כי בכלל הסרטונים לא ניתן לראות את אקט הגניבה עצמו. הסניגור תיאר את הנצפה בסרטונים, לשיטתו, באופן המלמד על כי המשיב התהלך לו במקומות המצולמים, בתום לב.

המבקשת טוענת כי בשים לב למשלב הראיות הקיימות ביחס לכל אישום, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב.

לאור טיבה של המחלוקת, בחנתי היטב את חומר הראיות כולו ועיינתי עיון חוזר ומעמיק בכלל הסרטונים. לא מצאתי להתייחס, פרטנית, לכל טענה אותה העלה הסניגור, ככל שזו נגעה בפרשנותו שלו את הנצפה בסרטונים. נמנעתי מעשות כן, בשל התרשמותי הישירה מן הנצפה, תוך תיעוד מפורט, כמפורט להלן. עם זאת יובהר, כי הקפדתי לבחון כל טענה מפי הסניגור, באופן מלא.