מ"ת 19137-08-14 מדינת ישראל נ' אלהואשלה (עצור)

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי בקשת המדינה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. החלטה זו עוסקת בשאלה אם קיימות ראיות-לכאורה נגד המשיבים או מי מהם. אין מחלוקת כי בהינתן ראיות-לכאורה לאינוס, מעשי-סדום ואיומים – קיימת מסוכנות המכוננת עילת-מעצר. לפיכך, שאלת הראיות-לכאורה, וטיב העבירות שבעניינן הן קיימות, אם הן קיימות, מהוות תנאי מוקדם לדיון בשאלה אם ניתן להפיג את המסוכנות בחלופת-מעצר [חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), סעיף 21].

2. המשיבים הואשמו באינוס – 2 עבירות לפי סעיפים 345(ב)(5) ו-345(א)(1) בחוק העונשין, תשל"ז-1977(להלן: "חוק העונשין"); מעשה סדום – 2 עבירות לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(5) ולפי סעיף 347(ב) בנסיבות 345(א)(1) בחוק העונשין; וכן באיומים – עבירה לפי סעיף 192 בחוק העונשין.

3. המדינה טוענת כי כנגד המשיבים קיימות ראיות-לכאורה לביצוע המעשים האמורים במסגרת אירוע מיום 1.8.2014, בעיקר בהודעותיה של המתלוננת ובהודעות תומכות אודות מצבה הנפשי בעקבות האירוע.

4. האירוע הנדון הוא כניסתם של המשיבים לחדרה של המתלוננת במכון המציע, בין היתר, שירותי מין בתשלום, וקיום יחסי-מין עמה בצוותא. לגרסת המתלוננת – שלא בהסכמתה החופשית, ולגרסת המשיבים – בהסכמתה החופשית, ולמצער על יסוד מצג של הסכמה חופשית מצד המתלוננת.

5. לגרסת המתלוננת, היא הבהירה שאינה מסכימה לקיום יחסי-מין בצוותא. אולם, המשיב 1 איים עליה, בדיבור ובהתנהגות, כי יפגע בה ובמכון אם לא תיענה לבקשתו לקיום יחסי-מין בצוותא עם שני המשיבים גם-יחד. לפיכך לא גילתה התנגדות למעשים.

6. המשיבים טוענים כי רשאים היו להניח את הסכמתה של המתלוננת על רקע המקום בו פגשו אותה, ושיתוף הפעולה שלה עם מאווייהם. הם מכחישים כל איום או אלימות כלפיה.

7. המשיב 2 מוסיף וטוען כי אפילו היו איומים או אלימות מצדו של המשיב 1 – הוא לא היה מודע לכך, משום שבאותה שעה היה מחוץ לחדר. לפיכך, אפילו קיימות ראיות-לכאורה נגד המשיב 1 – אין ראיות-לכאורה נגד המשיב 2.

8. לאחר העיון בחומר החקירה, ניתנת החלטתי בשאלת הראיות-לכאורה כלהלן.

    

   יחסי-מין בהסכמה חופשית – מושכלות-יסוד