מ"ת 18706-11-14 מדינת ישראל נ' אבו גמל(עציר)

רקע

לפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, זאת בשל כתב אישום אשר הוגש נגדו, המייחס לו עבירות התפרעות ונסיון תקיפת שוטר. על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.11.14 ארעה בשכונת ג'בל מוכבר התפרעות, במהלכה הנאשם וצעירים נוספים ידו אבנים וזיקוקים לעבר שוטרים וכן לעבר בתי מגורים.

ב"כ הנאשם חלק על קיומן של ראיות לכאורה. בטעונו הפנה לחולשה בראיות המצדיקה, לשיטתו, שחרור המשיב ללא הגבלות. עם זאת, ב"כ המשיב לא חלק על קיומה של עילת מעצר. כפי שאפרט בהמשך, לנוכח עצמתה של עילת המעצר בעניינו של המשיב, שאלת עצמת הראיות וסיכויי ההרשעה היא השאלה המרכזית בה עלי לדון.

ראיות לכאורה

לואי חמוד

הראיה המרכזית לחובת המשיב היא הודעתו של ראש צוות בילוש שפעל בזירה, לואי חמוד. מהודעתו עולה, כי ביום הארוע התקבל דיווח על הפרות סדר בשכונת ג'בל מוכבר, בסמוך לרחוב מאיר נקר. כשהגיע למקום קיבל דיווח מתצפיתן שהיה ברחוב מאיר נקר על כך שבצומת ישנם כעשרים מתפרעים רעולי פנים אשר "מדי פעם עולים וזורקים אבנים וזיקוקים" לעבר בתים ברחוב מאיר נקר.

העד יצא מניידת המשטרה יחד עם שוטרים נוספים, זיהה את קבוצת המתפרעים רעולי הפנים והבחין כי מתוך הקבוצה נורים זיקוקים לעבר כח משטרה שהיה ברחוב מאיר נקר. לצוותו של העד חבר כח משטרה נוסף, אחד השוטרים השליך רימון הלם לעבר קבוצת המתפרעים והשוטרים רצו לעברם בקריאות "משטרה עצור". רעולי הפנים ברחו מהמקום.

העד התמקד באחד מחברי הקבוצה, בעל מבנה גוף ממוצע, אשר לבש חולצה אפורה וכיסוי פנים שחור, אשר ברח לתוך הכפר (להלן: הנמלט). העד רדף אחרי הנמלט תוך שמירה על קשר עין וראה אותו נכנס לאחד הבתים, וקרא לשאר השוטרים בכח. השוטרים הקיפו את הבית מכל עבריו ואחד השוטרים דפק בדלת. באותו הזמן, שוטר אחר בשם ולדימיר, אשר עמד בצדו האחורי של הבית, דיווח כי ראה דלתו האחורית של הבית נפתחת ואדם לבוש חולצה אפורה ושלוש נשים עומדים בדלת. העד הגיע לדלת האחורית וראה שם את המשיב, כשהוא לבוש חולצה אפורה. העד שאל את המשיב מי נמצא בבית מלבדו ונענה שרק הוא ועוד שלוש נשים. העד ביקש מהמשיב להכנס לבית לבצע סריקה והמשיב דחף אותו בחזה והתעמת איתו. שוטרים אחרים כבלו את המשיב באזיקים והעד סרק את הבית ולא מצא אנשים נוספים.

העד הבהיר כי לא ראה את המשיב מידה בעצמו אבנים או זיקוקים אלא רדף אחריו משום שהיה רעול פנים והיה בקבוצת המתפרעים רעולי הפנים אשר מקרבה ראה ידוי זיקוקים.

העד הוסיף, כי לא ראה את פניו של הנמלט, אך ציין כי מבנה הגוף של המשיב תואם לזה של הנמלט. לדבריו בעת המרדף המרחק בינו ובין הנמלט היה כ- 20-25 מטר.

העד ערך תרשים של זירת הארוע, מסלול הבריחה של הנמלט ומקום מעצרו.

אמיר חנן

השוטר אמיר חנן השתתף במרדף יחד עם השוטר לואי. לדבריו ראה את האדם לבוש החולצה האפורה – הנמלט - בורח מבין קבוצה של 6-8 מתפרעים רעולי פנים, אשר מבינהם נורו הזיקוקים לעבר רחוב מאיר נקר.

קשר העין של השוטר עם הנמלט נקטע במהלך המרדף, ועל כן משקל עדותו נמוך מזה של לואי. עם זאת, מהודעתו עולה כי הנמלט היה בתוך קבוצת המתפרעים רעולי הפנים וכי המשיב היה הגבר היחיד בבית בו נעצר.

המשיב

המשיב מסר בהודעתו כי היה בביתו עם אחיותיו הודא ורחאב ואשת אחיו, נידא מהשעה 16:00 ועד שהגיעו שוטרים לביתו, דפקו בדלת ביתו ועצרו אותו. לדבריו שמע דפיקה בדלת ואז ניגש לפתוח אותה והשוטרים התנפלו עליו.

בחקירתו תחילה הכחיש כי לביתו שתי דלתות, ולאחר מכן אישר כי יש בביתו דלת ראשית ודלת נוספת בחצר הבית.

המשיב הכחיש כל קשר להתפרעות והדגיש כי ריצה עשרים שנות מאסר ולמד את לקחו.

הודא סלאח