מ"ת 16344-10-14 מדינת ישראל נ' מנסור(עציר)

1.החלטה זו ניתנת בעקבות דיון המשך לישיבות שנערכו לפני חברתי כב' השופטת ד' מרשק מרום בבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד המשיב, על רקע כתב אישום שהוגש בעניינו והמייחס לו עבירות חטיפה, פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפות שונות, בגין עבירות שבוצעו, כך עפ"י הען, כנגד גיסתו ביום 19.2.14.

2.עפ"י העובדות המתוארות בכתב האישום, חשד אחיו של המשיב (מאמון) באשתו – המתלוננת והחליט לעקוב אחריה, ולצורך כך התקין תוכנת מעקב במכשיר הסלולרי שלה וכן מצלמות ברכבה. במועד האירוע נקרא המשיב ע"י מאמון להגיע למקום בו חנה רכבה של המתלוננת, שם הוציא מאמון את האויר מצמיגי הרכב. משהגיעה המתלוננת לרכבה, החלה בנסיעה קצרה לתחנת דלק למילוי האויר בצמיגיה וביקשה מאחד שהיה מקום – א.ח., לעזור לה בניפוחם. משהחל הנ"ל בכך, ניגשו אליו מאמון והמשיב, והיכוהו. בהמשך דחפוהו במכות לתא המטען של הרכב, וסגרו אותו. המתלוננת ברחה מהמקום, ואולם המשיב רץ בעקבותיה ולקח מידה את ארנקה ומכשיר הטלפון הנייד שלה. משחזרה המתלוננת לרכב, הורו לה המשיב ומאמון להיכנס לרכב, תוך שמאמון מושך אותה בידיו פנימה.

מאמון החל בנסיעה ברכבו כשהמתלוננת יושבת לצידו, וא.ח. כלוא בתא המטען מאחור. המשיב נסע ברכב נוסף מאחורי רכב מאמון. רכב מאמון נעצר במחסום משטרתי, כשקודם לכן בעת שנעצר הרכב הצליח א.ח. להיחלץ ולברוח ממנו. כתוצאה ממעשי מאמון והמשיב נגרמו לא.ח מספר פצעי שפשוף והמטומות בראשו, ולמתלוננת סימני אדמומיות בפניה.

3.בהחלטת חברתי כב' השופטת מרשק מרום מיום 20.10.14 נקבע דבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר של מסוכנות. לטענת המדינה קיימת עילת מעצר נוספת שעניינה המלטות מאימת הדין, ואולם חברתי, לאחר שבחנה את חומר הראיות הרלוונטי קבעה, כי למעט נסיון בודד לאתר את המשיב בביתו, בנוסף לשתי התקשרויות טלפוניות, לא קיימות ראיות נוספות לנסיון זה. (בדיון שנערך לפני, לא חלק ב"כ המדינה על קביעה זו). בהינתן העובדה כי לא נעשו נסיונות ממשיים לאיתור המשיב מחד, ביחד עם העובדה כי המדובר במשיב נעדר כל עבר פלילי, שחלקו באירוע אינו דומיננטי (ס' 5 ו-6 להחלטה מיום 20.10.14), מצאה חברתי להעביר את עניינו של המשיב לבחינת שירות המבחן ולקבלת החלטה לאחר קבלת התסקיר.

4.ביום 10.11.14 התקיים דיון נוסף לפני חברתי כב' השופטת מרשק-מרום, שעובר לו הוגש תסקיר שירות מבחן (מיום 9.11.14), שתמציתו היא, כי החלופה המשפחתית שהוצעה נמצאה כלא מתאימה, אלא רק מעסיק אפשרי ליציאה לעבודה, ועל כן ובהעדר חלופה, לא המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב ממעצרו.

5.בדיון שהתקיים לפני בית המשפט באותו מועד, הובהר כי ניתן להציע חלופת מעצר נוספת, ובהתאם מצאה חברתי לנכון לשוב ולהורות לשירות המבחן לבוחנה, קודם שתינתן החלטה, תוך דחיה נוספת של הדיון ליום 23.11.14 – דיון שנערך לפני.

6.עובר לדיון שנערך לפני הוגש תסקיר משלים אותו ניתן להגדיר כחיובי. שירות המבחן חזר על התרשמותו לפיה קיים סיכון נמוך להתנהלות אלימה של המשיב, שאף חומרתה צפויה להיות נמוכה. באשר למפקחים מצא השירות כי המדובר ב"מפקחים רציניים וסמכותיים, ערים לבעייתיות בהתנהלותו של שאכר (המשיב – י.ש), וערוכים לסייע לו במסגרת חלופת המעצר בביתם". גם באשר למעסיק המוצע מצא השירות, כפי שציין עוד בתסקירו הקודם, כי "הינו מפקח מתאים". שירות המבחן מסיים תסקירו במסקנה כי "המפקחים שהוצעו כיום הינם מפקחים רציניים וסמכותיים ומדובר בחלופת מעצר מתאימה ומאזנת לסיכון במצבו ולפיכך אנו ממליצים על שחרורו אליה...".

7.ב"כ המבקשת טען כי שירות המבחן אינו מפרט כיצד התרשם בחיוב מהמפקחים. עוד טען ב"כ המבקשת כי המשיב לא התייצב לחקירה משך 8 חדשים למרות שהיה דרוש לחקירה ועל כן, ונוכח מעשיו החמורים, אין ליתן בו אמון. עוד ציין הוא כי מאמון עצור מיום האירוע ועל כן אין לאפשר למשיב להיבנות מאי התייצבותו. במכלול האמור, ונוכח חשש המסוכנות וההמלטות אין ליתן אמון במשיב, ויש לעוצרו עד תום ההליכים בעניינו.

לבקשת ב"כ המדינה, הוצגו חלק מהמפקחים לפני ואף נחקרו על ידו.