מ"ת 15401-12-14 מדינת ישראל נ' אבו סרחאן(עציר)

בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 02/12/14 בשעה 06:10 לערך, שהה המשיב בשטח פתוח מזרחית לשכונת א-טור בירושלים, על ציר נעמי שמר בכביש מס' 1, ללא שהיה ברשותו אישור כניסה או שהייה כדין בישראל. שלושה שוטרים סמויים - שוטר "157", שוטר "66" ושוטר "193" (להלן: "השוטרים")– ששהו במקום במסגרת פעילות מבצעית יזומה ללכידת מיידי אבנים במקום הבחינו בנאשם בחברתו של אחר, וקראו להם לעצור לאחר שהזדהו בפניהם כשוטרים בשפה העברית ובשפה הערבית ואף באמצעות כובע זיהוי משטרתי, ואולם הנאשם לא רק שלא עצר, אלא החל לתקוף את השוטרים.

בתחילה הבחין בנאשם ובשוהה הנוסף שוטר "157" בלבד. הוא קרא לשניים לעצור, ובתגובה התקרב אליו הנאש, הפילו לקרקע וטיפס על גבו. משקרא הלה לעזרה, יצאו שני השוטרים האחרים מהמערה בה הסתתרו וחשו לעזרתו, ואולם הנאשם המשיך להיאבק בהם ולהשתולל, והעיף את שוטר 157 ממקומו. בשלב זה שלף שוטר 157 את נשקו, ובתגובה לכך ברח האחר (שעד אז עמד לצד הנאשם בלא שנטל חלק בתקיפה) מהמקום. כדי למנוע את בריחתו של הנאשם אחז שוטר 157 בידו השמאלית, אך זה הצליח להשתחרר בכח מאחיזתו, והחל לרוץ לעבר החומה המפרידה בין שטח האזור לשטח ישראל. השוטר החל לדלוק בעקבותיו תוך שהוא קורא לעברו "עצור משטרה" בעברית ובערבית. תוך כדי מנוסה סב הנאשם על עקביו, תפס בקנה הרובה של שוטר 157 וניסה להוציאו מידיו, ורק באמצעות כח רב הצליח האחרון למנוע הדבר מהנאשם. בשלב זה הודיע השוטר לנאשם כי הוא עצור, אך גם אז לא חדל הנאשם מלהיאבק בו ובשני השוטרים הנוספים, ותוך כדי מאבק עמם אף התגלגל יחד עם שוטר "66" במורד הגבעה. בעוד השניים שרועים על הקרקע אחז הנאשם באבן והניף אותה לעבר שוטר 66" במטרה ליידותה בראשו, ואך בסיועו של שוטר 197 נמנע הדבר מהנאשם. כך במשך דקות ארוכות המשיך הנאשם , על פי כתב האישום, להיאבק בשוטרים, עד אשר הצליחו הללו בכוחות משותפים לאזוק את הנאשם ולעוצרו.

כתוצאה ממעשיו הנ"ל של הנאשם נגרמו לשוטר "157" כאבים ביד ימין ובגב התחתון, לשוטר "66" נגרמו שריטה בקרקפת מעל האוזן השמאלית , שריטה בצוואר , שפשוף באצבע כף יד שמאל ונפיחות במרכז האמה הימנית , ולשוטר "193" - שריטות באזור הפנים והצוואר.

בגין האמור יוחסו לנאשם העבירה של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) ושלוש עבירות של תקיפת שוטר עם חבלה של ממש לפי סעיף 274 יחד עם סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

טיעוני הצדדים

המבקשת עותרת למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו הן בשל מסוכנותו והן בשל החשש של הימלטותו מאימת הדין. לשיטתה, שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר בשטחי האזור, שם הוא מתגורר, תסכל האפשרות להביא הנאשם לדין בישראל, תאפשר לו לשוב על מעשיו, ותהווה למעשה משום הענקת אפשרות לנאשם "לקנות" את שחרורו בכסף.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירת הכניסה הבלתי חוקית לישראל , אך טען כי אין ראיות לכאורה לעבירה של תקיפת השוטרים, מאחר שהנאשם כלל לא ידע שמדובר בשוטרים. בענין זה טען הסניגור, כי האירוע המתואר בכתב האישום התרחש בשעות הבוקר המוקדמות, טרם הפציע השחר, ובשל החשכה סבר הנאשם שמדובר בשוהים בלתי חוקיים אחרים שביקשו להתנכל לו. לאור זאת טען הסניגור, כי יש לשחרר את הנאשם לביתו בשטחי הרשות, בכפוף להפקדה כספית, לחתימת ערבות צד ג' ובפיקוח צמוד של שני מפקחים: האחד- עובד ברשות העתיקות בעל הכנסה מוכחת וללא עבר פלילי, והשני- תושב ירושלים העובד בעבודות מזדמנות, שבעברו עבירה אחת של יידוי אבנים שבוצעה על פי הנטען לפני עשרים שנים.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה