מ"ת 14719-07-14 מזרחי(עציר) נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, מכוח סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים – להלן: חוק המעצרים).

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח, מכוח סעיף 305(1) לחוק העונשין. המשיב נשוי למתלוננת, קרבן העבירה, מזה 46 שנה, והם פרודים מזה כחצי שנה.

ביום האירוע בגינו הוגש כתב האישום, 26.6.14, הגיעה המתלוננת עם כלתה לדירה המשותפת על מנת לאסוף מסמך שנדרשה לו, המשיב תקף אותה באמצעות משקולת ברזל שהייתה בחדר, ובהמשך דקר אותה באמצעות סכין בכל חלקי גופה. בנה שהוזעק למקום הרחיק את המשיב, והמתלוננת אושפזה כשהיא מורדמת ומונשמת.

המשיב אושפז לצורך קבלת חוות דעת פסיכיאטרית בנוגע לכשירותו לעמוד לדין. נקבע כי אמנם קיימות מחשבות שווא לגבי בגידה של אשתו, אולם, למרות זאת היה מסוגל להבין את מעשיו, לתכנן את מהלכיו ואף להבין את משמעות הפגיעה באשתו. עוד נקבע בחוות הדעת כי הנסיון לרצוח את אשתו לא נעשה תוך כדי מחשבות דלוזיונליות או מתוך מצב פסיכוטי וכי המשיב כשיר לעמוד לדין.

המשיב מודה בביצוע המעשים נשוא כתב האישום אם כי טוען כי התכוון לאיים על המתלוננת ולא לרצוח אותה. לאור האמור יש ראיות לכאורה. קיימת גם עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות. המסוכנות מוגברת במקרה זה לאור מחשבות השווא שיש למשיב כלפי אשתו.

הסניגור אינו כופר בקיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר, אך טוען כי גם במקרים של מסוכנות חמורה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לבחון חלופת מעצר. יש לציין כי כרגע אין לסניגור הצעה לחלופת מעצר ספציפית. לטענתו, יש להפנות את העניין לשירות המבחן, על מנת למצוא אפשרות של חלופה כזו.

כאשר מדובר בעילת מעצר סטטוטורית, המעצר הוא הכלל וחלופת מעצר היא החריג שיישקל במקרים יוצאי דופן (ראו למשל: בש"פ  3927/03לוי נ' מדינת ישראל (2003). כך בכלל, כך במקרה כמו שלפניי שעניינו אלימות כנגד נשים, שרק בנס הסתיים כך שהאישה נשארה בחיים, כאשר כפסע היה בינה לבין המוות.

עם זאת, המשיב הוא בן 71 וללא עבר פלילי, וכן חולה במחלת לב. בבש"פ 4738/14 ראמי גזאוי נ' מדינת ישראל (מיום 14.7.14) קבע כב' השופט יצחק עמית כי יש לשחרר בחלופת מעצר חשוד בניסיון לרצח באומרו: "איני סבור כי המצב שבפנינו הוא כזה שעוצמת העילה מאיינת את האפשרות לחלופת מעצר.... בהתחשב בחזקת החפות...בהתחשב בכך שהעורר נטול עבר פלילי; בהתחשב בכך שזה לו המעצר הראשון..." (בעמ' 17-18 להחלטה). אמנם, באותו עניין הייתה מחלוקת אמיתית לגבי הראיות, אולם, התבקש תסקיר מעצר.

לאור האמור, יכין שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בכך אין בכדי לומר ולו ברמז כי בית המשפט סבור כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, כך שלא יהיה בהחלטה זו כדי לעורר ציפיה אצל המשיב כי ישוחרר בחלופה כלשהי, זאת לאור הנסיבות החמורות של ביצוע העבירה בה הודה.