מ"ת 13986-10-14 מדינת ישראל נ' פואז(עציר)

1.בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בגין תקיפה הגורמת חבלה ממש-בן זוג, עבירה לפי סעיף 382 (ג)לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

3.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, ביום 2.10.14 איים ותקף המשיב את בת זוגו (להלן: "המתלוננת") בכך שהכה אותה וגרם לה חבלות של ממש שחייבו טיפול רפואי וגרם נזק לרכוש בביתו.

4.המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה המשיב מסוכן ולחובתו עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות. לטענתה, המפקח המוצע הינו בעל אינטרס כלכלי מובהק ועל כן אין להורות על שחרורו ממעצר.

5.המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועותר לשחרורו בחלופת מעצר בפיקוח אחיו.

לטענתו המתלוננת נמצאת בבית הוריה ולא עתידה לחזור לכפר.

דיון :

6.בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות- אכיפה מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק המעצרים"), עליו לבחון שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

7.הצדדים אינם חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הדיון שבפנינו יתמקד בשאלת קיומה של חלופת מעצר.

8.סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, מורה כי על בית המשפט לבחון אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה. גם כשקיימות עילות מעצר כנגד המשיב, על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל, אם לאו.