מדינת ישראל נ' איתח(עציר) ואח'

1.בתאריך 06.07.2017, הוגש כנגד המבקש ואחרים כתב אישום המונה שבעה אישומים בתחום עבירות הנשק והסמים המסוכנים. בקליפת אגוז, על פי העובדות שבבסיס ארבעת האישומים הראשונים, המבקש ואחיו (נאשם 1), פרצו לנשקייה שבבסיס צבאי בדרום הארץ וגנבו ממנה 33 רובי M-16. זמן קצר לאחר מכן, מכרו השניים 23 מן הרובים, בין היתר, לנאשמים 3 ו-4 לכתב האישום ואדם אחר, שבהמשך ההליך חתם על "הסכם עד מדינה" (להלן: "עד המדינה"). שלושת האישומים הנוספים נוגעים לנאשם 1 לבדו, לפיהם הוא קשר עם מספר גורמים שונים קשר לייבוא סמים מסוגים שונים ובכמות גדולה לישראל. עד המדינה היה מעורב גם בעניין זה.

2.בתאריך 07.12.2017, קבע בית המשפט דבר קיומן של ראיות לכאורה לחובת המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכן הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, נוכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית המוגברת בשל נסיבות וחומרת הפרשיה, לצד העבר הפלילי והמלצה שלילית של שרות המבחן (המבקש היה מיוצג דאז באופן פרטי על ידי עו"ד שי ברגר).

3.בתאריך 30.03.2018, הוארך מעצרו של המבקש לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי בהסכמה לתקופה של 90 ימים. (ראה בש"פ 2545/18, כב' השופט א. שוהם) ייצוג המבקש עבר לסנגוריה הציבורית באמצעות עו"ד אלי בניה.

4.בתאריך 25.04.2018, הגיש עו"ד בניה בקשה לעיון חוזר לבית המשפט העליון, בה נטען, כי הסכמתו להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, ניתנה "מתוך הסתמכות שגויה ומוטעית על בקשת המדינה שבה לא אוזכרו הפרטים החדשים...". לגופם של דברים, בית המשפט העליון דחה את הבקשה לקיים דיון מחודש לפי סעיף 62 לחסד"פ וציין, כי דרך המלך מבחינת המבקש היא בהגשת בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי.

5.בתאריך 06.05.2018, כתב האישום המקורי תוקן בכך שהתווסף אישום חדש לחובת הנאשם 1 בלבד לכתב האישום (אחיו של המבקש), שתמציתו אחר החזיק עבור הנאשם 1 במשמורת 15 נשקים מסוג 16M. האחר שיתף את עד המדינה החדש (ב.ח.), כי יחד עם לידור אלפסי, שמרו על הנשקים עבור הנאשם 1, בכך שהטמינו אותם בחורשה סמוכה למושב תדהר (ראה את האישום השלישי לכתב האישום המתוקן).

6.לאחר שעיינתי בנימוקים נשוא הבקשה לעיון חוזר (סעיפים 1-40) וגם שמעתי את טיעוני ב"כ המבקש, סבורני כי צודק ב"כ המשיבה המלומד, כי דין הבקשה להידחות, שכן מדובר בטענות "ערעוריות" המכוונות כנגד החלטת המעצר הראשונית". דיון בטענות אלה מנוגד להוראת סעיף 53 לחוק, בשני היבטים, הן בשאלת הערכאה המוסמכת לדון בטענה "ערעורית", והן בשאלת התקופה הקבועה בחוק להגשת ערר על החלטת בית משפט. (ראה לעניין זה בש"פ 5929/17)

7.אשר לחומר החקירה החדש – כפי שצוין בסעיף 5 לעיל, החומר החדש רלוונטי לנאשם 1 לכתב האישום בלבד. העובדה כי אין בחומר החדש שהתווסף כדי להפליל את המבקש, משום כרסום בראיות שהונחו לחובת המבקש ביחס למעורבותו באישומים הרלוונטיים לו בלבד, וביתר שאת, כאשר טרם נשמעו עדויותיהם של שני עדי המדינה.

8.אשר על כן, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ח, 29 מאי 2018, בהעדר הצדדים.