מ"ת 12550-11-15 מדינת ישראל נ' דדון(עציר) ואח'

העובדות וההליכים עד כה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, ביום 5.11.15, המייחס לו עבירות של סחר בנשק (ריבוי עבירות); החזקת נשק (ריבוי עבירות); נשיאת נשק; ושיבוש מהלכי משפט (ריבוי עבירות).

2.בית המשפט (כב' השופטת ברק-נבו) קבע כי ישנן ראיות לכאורה לחובת המשיב, אך ביחס לעבירות הנשק ישנה "חולשה ממשית בראיות". באשר לעילת מעצר קבע ביהמ"ש כי קמה עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות (נוכח עבירות הנשק המיוחסות למשיב) ועילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי משפט (לאור האישום השני המיוחס למשיב).

3.שרות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות מעורבות המשיב עם החוק ושלל את חלופת המעצר שהוצעה על ידו בבית אמו בפיקוח אחותו וגיסו שכן העריך כי המפקחים שהוצעו לא יוכלו לשמש דמות סמכותית ומגבילה ביחס למשיב. לפיכך, נמנע שרות המבחן מהמלצה לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת.

4.בית המשפט, אימץ את המלצת שרות המבחן. בצד זאת הציע למשיב לנסות ולחזק את החלופה על ידי הצגת מפקח עקרי סמכותי, בנוסף לפיקוח אלקטרוני, אך המשיב טען כי אין ביכולתו להציג מפקח נוסף. משכך, נעצר המשיב ביום 18.12.15, עד תום ההליכים.

5.על החלטה זו הגיש המשיב ערר (בש"פ 2202/16). ביהמ"ש העליון (כב' השופט פוגלמן), בהחלטתו מיום 10.4.16, בחן את חומר הראיות הלכאורי וקבע כי מקובלת עליו מסקנת ביהמ"ש המחוזי, לפיה קיימת תשתית ראייתית להוכחת האישום הראשון, חרף החולשה הממשית הקיימת בה. אף לענין האישום השני קבע ביהמ"ש העליון כי מקובלת עליו מסקנת ביהמ"ש המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

6.בהתייחס לעילות המעצר קבע ביהמ"ש העליון כי חרף קיומן של עילות מעצר, כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי, הרי ש"קיימת "מקבילית הכוחות" בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של נאשם (בש"פ 836/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 15 (5.2.2015); בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.8.2011)), כך שקיומה של חולשה ממשית בראיות עשויה להגביר את הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. בענייננו, במכלול נסיבות העניין, נוכח החולשה הממשית בעוצמת הראיות וטיבה של חולשה זו; ובשים לב לעברו הפלילי הבלתי מכביד של העורר (המשיב ז.ב.), סבורני כי כף המאזניים נוטה לשקילת שחרורו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני עד תום ההליכים נגדו, וזאת למרות שגם לדידי חלופת המעצר שהוצעה אינה מיטבית. למסקנה זו באתי בפרט נוכח הסיטואציה החריגה שעליה עמדנו שבה קיימות ראיות לכאורה לאמירותיו של רון בדבר הפללת העורר כפי שהודה לפני חוקריו, כאשר ההתייחסות המפורשת היא ל"המצאת סיפור". זאת בהיעדר היתכנות לחלופה הדוקה יותר. אדגיש כי בשים לב לדיוננו עד כה שוכנעתי כי מתקיימים בנסיבות העניין אותם "טעמים מיוחדים" כנדרש לפי סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים המאפשרים את שחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני של מי שנאשם בעבירות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג) לאותו החוק."

7.לאור האמור, הורה ביהמ"ש העליון להחזיר את הדיון לביהמ"ש המחוזי, "לצורך קבלת דיווח מאת המנהל כאמור בסעיף 22ב(ג) לחוק המעצרים בדבר האפשרות כי העורר ישהה בפיקוח אלקטרוני בבית אמו, בפקוח אחותו ובעלה, לו ימצא כי ניתן לשחרר את העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור, אני מורה כי ייעשה כן בכפוף לתנאי שחרור בערובה שאותם יקבע ביהמ"ש המחוזי כחוכמתו".