מ"ת 12413-09-14 מדינת ישראל נ' דאר עיסא(עציר)

המשיב מואשם בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, גניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה, פריצה לרכב בכוונה לגנוב וחבלה במזיד ברכב. בפניי בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

בא-כוח המשיב טוען כי לבית-משפט זה אין סמכות לדון בעבירה בשל העובדה שהמשיב הוא תושב שטחים, והעבירה נעברה בעין חינה, מקום הנתון לסמכות שיפוט צבאית בכל הנוגע לתושבי האזור.

עוד טוען בא-כוח המשיב, כי הגם שישנן ראיות לכאורה, הרי שמדובר בראיות חלשות בעוצמתן, שכן התיק מבוסס על שתי טביעות אצבע בלבד, שנמצאו בפגוש הרכב בשעה שאחיו של המשיב נטל על עצמו בלבד את האחריות לגניבה ואיש מעדי הראיה במקום לא הצביע על המשיב כמי שהיה מעורב בגניבה. אשר לטביעת האצבע נטען, כי זו הגיעה לרכב במסגרת עבודתו של המשיב בתחנת שטיפת רכב. נטען כי יתכן שבעלי הרכב הקודמים, אשר מכרו אותו למתלונן בשנת 2012 השתמשו בשירותי שטיפת המכוניות בתחנת השטיפה בהר גילה, שם עובד המשיב.

אשר לעילת המעצר טען בא-כוח המשיב, כי מדובר בעבירת רכוש שאינה מבססת עילת מעצר, כי אין בעבר הפלילי של המשיב, הגם שקיים, כדי לבסס עילה כאמור, וכי המשיב קשור לישראל ולא יכול להימלט והראיה היא שהוא הגיע לחקירה לאחר שהוזמן טלפונית.

הוצע לשחרר את המשיב בהפקדה ובערבויות מתאימות.

בא-כוח המבקשת טוען כי יש סמכות לבית-משפט זה לדון בעבירה, שכן העבירה בוצעה בשטח ישראל, וזה על סמך מפה המופיעה בחומר החקירה בה מסומן מקום ביצוע העבירה. המבקשת סומכת טענותיה לעניין הראיות לכאורה על הימצאותה של טביעת אצבע, שהיא ראיה רבת משמעות לטענתה, וכן על כך שהמשיב הכחיש כי נגע ברכב כאשר הוצגה לו תמונה של הרכב, ובכך הרחיק עצמו לחלוטין מהרכב. עוד נטען, כי טביעת האצבע נמצאה במקום שאינו סביר למגע בזמן שטיפה, וכי הסבירות שזו נשמרה לאורך שנים נמוכה.